שְׁמוֹת כ״ב · ח׳

עַֽל־כׇּל־דְּבַר־פֶּ֡שַׁע עַל־שׁ֡וֹר עַל־חֲ֠מ֠וֹר עַל־שֶׂ֨ה עַל־שַׂלְמָ֜ה עַל־כׇּל־אֲבֵדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יֹאמַר֙ כִּי־ה֣וּא זֶ֔ה עַ֚ד הָֽאֱלֹהִ֔ים יָבֹ֖א דְּבַר־שְׁנֵיהֶ֑ם אֲשֶׁ֤ר יַרְשִׁיעֻן֙ אֱלֹהִ֔ים יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנַ֖יִם לְרֵעֵֽהוּ׃ {ס}

במילים פשוטות

על כל דבר פשע - על שור, חמור, שה, שלמה או כל אבדה - שיאמר עליה אחד ״כי הוא זה״, עד הדיינים יבוא דבר שניהם, ואשר ירשיעו הדיינים ישלם שניים לרעהו. רש״י מבאר שהכתוב עוסק במי שיימצא שקרן בשבועתו, שיעידו עדים שהוא עצמו גנבו, וירשיעוהו הדיינים על פי העדים, ואז ישלם כפל. אבן עזרא מבאר ש״אשר יאמר כי הוא זה״ הוא העד שאומר שהוא זה, ו״אשר ירשיעון אלוקים״ הוא כאשר ירשיעו הדיינים את השומר שגנב בעצמו או כיחש באבדה שמצא ונעשה גנב עליה. הכתוב מלמד על השומר שנמצא כי טען שקר וגנב בעצמו, שמשלם כפל, ובכך מובאים הסכסוכים לבירור בפני הדיינים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

על כל דבר פשע. שֶׁיִּמָּצֵא שַׁקְרָן בִּשְׁבוּעָתוֹ - שֶׁיָּעִידוּ עֵדִים שֶׁהוּא עַצְמוֹ גְּנָבוֹ - וְיַרְשִׁיעוּהוּ אֱלֹהִים עַל פִּי הָעֵדִים.

ישלם שנים לרעהו. לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב, שֶׁהַטּוֹעֵן בְּפִקָּדוֹן לוֹמַר נִגְנַב הֵימֶנּוּ, וְנִמְצָא שֶׁהוּא עַצְמוֹ גְּנָבוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל; וְאֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁנִּשְׁבַּע וְאַחַ"כָּ בָּאוּ עֵדִים, שֶׁכָּךְ דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים, קְרִיבָה זוֹ שְׁבוּעָה הִיא, אַתָּה אוֹמֵר לִשְׁבוּעָה אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לַדִּין, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבָּא לַדִּין וְכָפַר לוֹמַר נִגְנְבָה, מִיָּד יִתְחַיֵּב כֶּפֶל אִם בָּאוּ עֵדִים שֶׁהוּא בְיָדוֹ? נֶאֱמַר כָּאן שְׁלִיחוּת יָד וְנֶאֱמַר לְמַטָּה שְׁלִיחוּת יָד - שְׁבוּעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ - מַה לְּהַלָּן שְׁבוּעָה, אַף כָּאן שְׁבוּעָה (שם):

אשר יאמר כי הוא זה. לְפִי פְשׁוּטוֹ אֲשֶׁר יֹאמַר הָעֵד כִּי הוּא זֶה שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ עָלָיו, הֲרֵי הוּא אֶצְלְךָ, עַד הַדַּיָּנִין יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם, וְיַחְקְרוּ אֶת הָעֵדִים, אִם כְּשֵׁרִים הֵם וְיַרְשִׁיעוּהוּ לְשׁוֹמֵר זֶה, יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם, וְאִם יַרְשִׁיעוּ אֶת הָעֵדִים, שֶׁנִּמְצְאוּ זוֹמְמִין, יְשַׁלְּמוּ הֵם שְׁנַיִם לַשּׁוֹמֵר. וְרַבּוֹתֵינוּ זִ"לִ דָּרְשׁוּ כִּי הוּא זֶה לְלַמֵּד, שֶׁאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ שְׁבוּעָה אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדָה בְּמִקְצָת, לוֹמַר כָּךְ וְכָךְ אֲנִי חַיָּב לְךָ, וְהַמּוֹתָר נִגְנַב מִמֶּנִּי (שם ק"ז):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

עַל כָּל פִּתְגַם דְחוֹב עַל תּוֹר עַל חֲמַר עַל אִמָר עַל כְּסוּ עַל כָּל אֲבֶדְתָּא דִי יֵימַר אֲרֵי הוּא דֵין לִקֳדָם דַיָנַיָא יֵיעוֹל דִין תַּרְוֵיהוֹן דִי יְחַיְבוּן דַיָנַיָא יְשַׁלֵם עַל חַד תְּרֵין לְחַבְרֵהּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

אשר יאמר. העד

כי הוא זה: אשר ירשיען אלהים. אם ירשיעון האלהים השומר כי הוא עצמו גנבו, או כחש האבדה שמצא ונעשה גנב עליה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

על כל דבר פשע - אבידה שנגנב הפקדון בין שור בין שה בין שלמה בין כל אבידה, שיאמר המפקיד כי הוא זה הממון שגנב הימנו. או הגנב או השומר, אשר ירשיעון - הדיינים ע"פ עדים, ישלם שנים לרעהו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה. וּכְמוֹ כֵן כְּשֶׁיֹּאמַר בַּעַל דִּין הַנִּתְבָּע זֶה הוּא אֱמֶת, וְלֹא שְׁאָר טְעָנוֹתֶיךָ, וְזֶהוּ מוֹדֶה בְּמִקְצָת.

עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם. הַתּוֹבֵעַ וְהַנִּתְבָּע לִשְׁבוּעָה, בֵּין שֶׁהֵם מַפְקִיד וְנִפְקָד בֵּין שֶׁהֵם מַלְוֶה וְלוֶֹה שֶׁמּוֹדֶה בְּמִקְצָת.

אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם. אֲבָל מִי שֶׁיַּרְשִׁיעוּהוּ אֱלֹהִים לְגַנָּב, שֶׁהָיָה טוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב לַשֶּׁקֶר, יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם כְּדִין גַּנָּב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

[עד האלהים יבא דבר שניהם דיין ושופט].

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע וְגוֹ׳. אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא נז:) ״עַל כָּל״ וְגוֹ׳ - כְּלָל, ״עַל שׁוֹר״ וְגוֹ׳ - פְּרָט, ״עַל כָּל״ וְגוֹ׳ - חָזַר וְכָלַל. מָה הַפְּרָט - דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וְגוּפוֹ מָמוֹן וְכוּ׳, יָצְאוּ קַרְקָעוֹת שֶׁאֵין מִטַּלְטְלִין, וַעֲבָדִים שֶׁהֻקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת, יָצְאוּ שְׁטָרוֹת שֶׁאֵין גּוּפָן מָמוֹן, עַד כָּאן. וּפָסַק כֵּן רַמְבַּ״ם פֶּרֶק ב׳ מֵהִלְכוֹת גְּנֵבָה. הִנֵּה פְּשָׁטָן שֶׁל דְּבָרִים יַגִּידוּ כִּי הֲגַם שֶׁפָּשַׁע שׁוֹמֵר חִנָּם וְכוּ׳ פָּטוּר, כִּי זוּלַת הַפְּשִׁיעָה אֲפִלּוּ בְּכֶסֶף וְכֵלִים פָּטוּר הוּא.

וְרָאִיתִי לָרַמְבָּ״ם שֶׁכָּתַב בְּפֶרֶק ב׳ מֵהִלְכוֹת שְׂכִירוּת, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: יֵרָאֶה לִי שֶׁאִם פָּשַׁע הַשּׁוֹמֵר בַּעֲבָדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם חַיָּב לְשַׁלֵּם, שֶׁאֵינוֹ פָּטוּר בַּעֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּשְׁטָרוֹת אֶלָּא מִדִּין גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה, שֶׁאִם הָיָה שׁוֹמֵר חִנָּם וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ וְכוּ׳ פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה וְכוּ׳, אֲבָל אִם פָּשַׁע בָּהּ חַיָּב לְשַׁלֵּם, שֶׁכָּל הַפּוֹשֵׁעַ מַזִּיק הוּא, וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין דִּין מַזִּיק קַרְקַע לְדִין מַזִּיק מִטַּלְטְלִין, וְדִין אֱמֶת הוּא זֶה לַמְּבִינִים וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְחָלְקוּ עָלָיו רַבְּוָותָא זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּטַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת, וְהִיא שֶׁאִם הָיָה פּוֹשֵׁעַ מַזִּיק מַמָּשׁ, לֹא הָיָה פָּטוּר אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״לֹא יְשַׁלֵּם״ וַאֲפִלּוּ אִם פָּשַׁע, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַמְבָּ״ם עַצְמוֹ בְּפֶרֶק א׳ מֵהִלְכוֹת שְׂכִירוּת, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וַאֲפִלּוּ פָּשַׁע וְכוּ׳ וְאָבַד מֵחֲמַת הַפְּשִׁיעָה פָּטוּר, עַד כָּאן. וּפָשׁוּט שֶׁדִּין פּוֹשֵׁעַ אֵינוֹ כְּדִין מַזִּיק, כִּי הַפּוֹשֵׁעַ אֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵר וְלֹא מַזִּיק, אֶלָּא שֶׁבְּהִסְתַּלְּקוּת שְׁמִירָתוֹ הַהֶזֵּק בָּא מֵעַצְמוֹ, אֲבָל הַמַּזִּיק הוּא גּוֹרֵם לוֹ הַהֶזֵּק. וְעוֹד הִקְשׁוּ, אִם כֵּן יִתְחַיֵּב עַל כָּל פָּנִים שׁוֹמֵר חִנָּם שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פָּשַׁע כֵּיוָן שֶׁאִם פָּשַׁע חַיָּב.

וְנִרְאֶה לוֹמַר כִּי מַה שֶׁהִקְשׁוּ מִשְּׁמִירָה בַּבְּעָלִים שָׁאנֵי וְשָׁאנֵי, כִּי בַּבְּעָלִים גִּלָּה הַכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ כִּי פָּטוּר הוּא הֲגַם שֶׁהִזִּיק, כַּמּוּבָן מֵהַכְּתוּבִים וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ בְּהַשּׁוֹאֵל, אֲבָל מַה שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב קַרְקָעוֹת וּשְׁטָרוֹת בְּדִין שׁוֹמֵר חִנָּם לֹא מָצִינוּ שֶׁמִּעֲטָם בְּפֵרוּשׁ אֲפִלּוּ פָּשַׁע, כִּי לֹא הוּזְכְּרָה פְּשִׁיעָה כְּלָל אֶלָּא שְׁלִיחוּת יָד דִּכְתִיב ״אִם לֹא שָׁלַח״, וּמַה שֶׁאָנוּ מְחַיְּבִין שׁוֹמֵר חִנָּם עַל הַפְּשִׁיעָה אֵינוֹ אֶלָּא לְצַד דִּין מַזִּיק, וְאֵיךְ נְפָרֵשׁ הַמִּעוּט עַל דָּבָר שֶׁלֹּא הוּזְכַּר כְּלָל. וְאִם אָמְרוֹ ״דְּבַר פֶּשַׁע״, כְּבָר פֵּרְשׁוּהוּ שֶׁיְּכַוֵּן עַל פָּשַׁע בּוֹ שֶׁגְּנָבוֹ הוּא וְאוֹמֵר נִגְנַב, אֲבָל הַפְּשִׁיעָה לֹא הוּזְכְּרָה. וְהֵן אֱמֶת כִּי אִם הַפְּשִׁיעָה לֹא הָיָה בָּהּ מִשְׁפַּט מַזִּיק הָיִינוּ אוֹמְרִים כִּי מִעֵט לְכָל מִשְׁפְּטֵי שׁוֹמֵר חִנָּם הֲגַם שֶׁלֹּא הוּזְכְּרוּ, אָכֵן לְמָה שֶׁאָנוּ רוֹאִים כִּי מַה שֶׁחִיְּבוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פּוֹשֵׁעַ הוּא מִדִּין מַזִּיק, אִם כֵּן מִנַּיִן לָנוּ לְהָקֵל בַּדָּבָר, וְלָזֶה כָּתַב הָרַמְבַּ״ם שֶׁאֵין לְפָטְרוֹ.

וְאִם תֹּאמַר, כֵּיוָן שֶׁפּוֹשֵׁעַ דִּין מַזִּיק יֵשׁ לוֹ, אִם כֵּן בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהִדְלִיק גְּדִישׁוֹ שֶׁל שָׂכִיר אוֹ כְּסוּתוֹ יִהְיֶה פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי פּוֹשֵׁעַ מַזִּיק וּפָטַר רַחֲמָנָא. וְאוּלַי כִּי לֹא הֵקֵל הַכָּתוּב אֶלָּא בְּשׁוֹמֵר. עוֹד נִרְאֶה כִּי גַּם הָרַמְבַּ״ם יוֹדֶה שֶׁאֵין לוֹ דִּין מַזִּיק מַמָּשׁ, וְאִם שָׂרַף כְּסוּתוֹ הַמֻּפְקֶדֶת אֶצְלוֹ מֵהַבְּעָלִים חַיָּב עָלֶיהָ, וּפוֹשֵׁעַ כְּמַזִּיק וְלֹא מַזִּיק מַמָּשׁ. וְתִמְצָא שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם פֶּרֶק כ״א מֵהִלְכוֹת אִישׁוּת: הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁבְרָה כֵּלִים בְּעֵת מְלַאכְתָּהּ פְּטוּרָה מִתַּקָּנַת חֲכָמִים, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁשְּׁבִירָה בְּיָדַיִם אֵינָהּ פְּטוּרָה אֶלָּא מִתַּקָּנָה, וּמַה שֶׁהִקְשׁוּ עָלָיו, אִם כֵּן יִתְחַיֵּב שְׁבוּעָה עַל הַפְּשִׁיעָה, כָּתַב רַמְבַּ״ם פֶּרֶק ד׳ מֵהִלְכוֹת שְׁאֵלָה וּפִקָּדוֹן: הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵירוֹ חִנָּם וְנִגְנַב וְכוּ׳ הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְכוּ׳ אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ וְגוֹ׳ וּמְגַלְגְּלִין עָלָיו שֶׁלֹּא פָּשַׁע, עַד כָּאן. מַשְׁמַע מִדִּבְרֵי הָרַב כִּי עִקַּר שְׁבוּעָה דְּאוֹרַיְתָא אֵינָהּ אֶלָּא שֶׁנִּגְנְבָה וְאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, אֲבָל שְׁבוּעַת שֶׁלֹּא פָּשַׁע מִדִּין גִּלְגּוּל אָנוּ בָּאִים עָלֶיהָ, וּמֵעַתָּה שְׁבוּעַת שֶׁלֹּא פָּשַׁע הָאֲמוּרָה בְּשׁוֹמֵר חִנָּם תַּקָּנַת חֲכָמִים הוּא, שֶׁלֹּא אָמְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שֶׁלֹּא שָׁלַח, וְלָזֶה כָּל שֶׁיֶּשְׁנָהּ לִשְׁבוּעָה שֶׁל תּוֹרָה גִּלְגְּלוּ בָּהּ חֲכָמִים שְׁבוּעַת לֹא פָּשַׁע, וְכָל שֶׁאֵינָהּ שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה שֶׁפְּטָרַתּוּ פָּקַע גִּלְגּוּל.

נִמְצֵינוּ אוֹמְרִים, שֶׁלֹּא בָּא הַמִּעוּט שֶׁל הַהֶקְדֵּשׁוֹת, הַקַּרְקָעוֹת וְכוּ׳, אֶלָּא עַל שְׁבוּעַת שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁלֹּא שָׁלַח יָדוֹ דַּוְקָא, וְאִם יִטְעֲנוּ שֶׁפָּשַׁע בָּהּ יִתְחַיֵּב שְׁבוּעַת הֶסֵּת כְּתַקָּנַת רַב נַחְמָן (בבא מציעא ה,א). וּלְפִי זֶה מַה שֶׁאָמְרוּ בְּסוֹף פֶּרֶק הַחוֹבֵל (בבא קמא צג,א) בְּהַהוּא אַרְנְקֵי שֶׁל צְדָקָה שֶׁהִפְקִידוֹ רַב יוֹסֵף אֵצֶל הַהוּא גַּבְרָא, נִגְנַב וְחִיְּבוֹ רַב יוֹסֵף, וְהִקְשָׁה אַבַּיֵי ״לִשְׁמֹר וְלֹא לְחַלֵּק״, אִם כֵּן שֶׁסּוֹבֵר שֶׁמְּמַעֵט הַכָּתוּב אֲפִלּוּ מִדִּין פּוֹשֵׁעַ כִּי הָתָם שֶׁפּוֹשֵׁעַ הָיָה מִמַּה שֶׁחִיְּבוֹ לְשַׁלֵּם וְהוּא שׁוֹמֵר חִנָּם. לְפִי מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״לִשְׁמֹר״ כִּי דִּין זֶה דְּלְחַלֵּק מִסְּבָרָא פָּטוּר הוּא בְּלֹא מִעוּטָא דְּלִשְׁמֹר, אֶלָּא דְּאַסְמְכוּהָ אַקְּרָא אוֹ שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְבַל תִּטְעֶה מִדְּבָרָיו לְחַיֵּב אֲפִלּוּ לְחַלֵּק. לָזֶה שָׁמַר לְךָ הַסְּבָרָא הַנִּשְׁמַעַת לְךָ כִּי כָל מָמוֹן שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבְעִים פָּטוּר הוּא כִּי לְכָל אֶחָד יֹאמַר וְגוֹ׳, מַה שֶׁאֵין כֵּן דִּין פּוֹשֵׁעַ בְּמָמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹבְעִים שֶׁהַשֵּׂכֶל נוֹתֵן כִּי פּוֹשֵׁעַ מַזִּיק הוּא, אִם לֹא תִּהְיֶה רְאָיָה בְּרוּרָה לְפָטְרוֹ, כַּמְּבֹאָר, כְּשֶׁלֹּא בִּבְעָלִים, בְּדִינוֹ עוֹמֵד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל