שְׁמוֹת כ״ב · ז׳

אם לא ימצא הגנב. וּבָא הַשּׁוֹמֵר הַזֶּה, שֶׁהוּא בַּעַל הַבַּיִת:

ונקרב. אֶל הַדַּיָּנִין, לָדוּן עִם זֶה וְלִשָּׁבַע לוֹ שֶׁלֹּא שָׁלַח יָדוֹ בְּשֶׁלּוֹ (שם):

אִם לָא יִשְׁתְּכַח גַנָבָא וְיִתְקָרֵב מָרֵי דְבֵיתָא לִקֳדָם דַיָנַיָא אִם לָא אוֹשִׁיט יְדֵהּ בְּמָא דִמְסַר לֵהּ חַבְרֵהּ:

אם לא שלח ידו. יורה כי ונקרב בעל הבית שבועה היא לפי הדיינין על כן אחריו על כל דבר פשע שפשע הנשבע, ור' ישועה אמר, כי פשע הוא שיצא מרשותו, כמו אז תפשע אדום מתחת יד יהודה (מ"ב ח כב), והנה על כל דבר פשע כולל הבא אחריו וכל דבר שיצא מרשות הבעלים, בין שנגנב, בין שאבדה וכחש בה ולא הודה:

אם לא ימצא הגנב ונקרב וגו' - פירשו רבותינו: אם לא ימצא, כמו שאמר השומר: נגנב ממני אבל הוא עצמו גנבו, ואם נקרב ונשבע בפני הדיינים, ישלם הוא כפל כשירשיעון אותו הדיינים וישלם שנים לרעהו. ואני לפי הפשט אפרשנו. אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית הוא השומר, שלא שלח ידו במלאכת רעהו - אלא נגנבה הימנו ויפטר.

אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ. שֶׁאִם שָׁלַח חַיָּב אֲפִילוּ בָּאֳנָסִין:

ונקרב בעל הבית לשבועה מדכתיב אם לא שלח ידו במלאכת. אבל אין לומר ונקרב לדין, דהיכי תפרש ונקרב לדין אם לא שלח, אבל אם שלח לא יעשה דין, וכל שכן שצריך לעשות דין.

במלאכת רעהו לשון קנין ונכסים כמו לרגל המלאכה.