שְׁמוֹת כ״ב · ה׳

כִּֽי־תֵצֵ֨א אֵ֜שׁ וּמָצְאָ֤ה קֹצִים֙ וְנֶאֱכַ֣ל גָּדִ֔ישׁ א֥וֹ הַקָּמָ֖ה א֣וֹ הַשָּׂדֶ֑ה שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם הַמַּבְעִ֖ר אֶת־הַבְּעֵרָֽה׃ {ס}

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

אם תצא אש ומצאה קוצים, ונאכל גדיש או קמה עומדת או השדה, שלם ישלם המבעיר את הבערה. רש״י מבאר ש״כי תצא אש״ אף מעצמה, ״ונאכל גדיש״ הוא כשליחכה האש בקוצים עד שהגיעה לגדיש או לקמה המחוברת לקרקע, ו״או השדה״ הוא כשליחכה את נירו וצריך לחזור ולחרוש אותו. אבן עזרא מבאר ש״המבעיר״ אינו כמו ״יבער איש״ אף שהם מבניין אחד, מפני שמילת ״אש״ מורה עליו. הכתוב מלמד על אחריותו של מי שהבעיר אש שיצאה והתפשטה והזיקה יבול של אחרים. אף שהאש התפשטה מעצמה מן הקוצים, המבעיר נושא באחריות לנזק שנגרם, וחייב לשלם על התבואה שנשרפה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כי תצא אש. אֲפִלּוּ מֵעַצְמָהּ (בבא קמא כ"ב):

ומצאה קצים. קרדו"נש בְּלַעַז:

ונאכל גדיש. שֶׁלִּחֲכָה בַּקּוֹצִים עַד שֶׁהִגִּיעָה לַגָּדִישׁ אוֹ לַקָּמָה הַמְחֻבֶּרֶת בַּקַּרְקַע:

או השדה. שֶׁלִּחֲכָה אֶת נִירוֹ וְצָרִיךְ לָנִיר אוֹתָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה (בבא קמא ס'):

שלם ישלם המבער. אַעַ"פִּ שֶׁהִדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְהִיא יָצְאָה מֵעַצְמָהּ עַל יְדֵי קוֹצִים שֶׁמָּצְאָה, חַיָּב לְשַׁלֵּם, לְפִי שֶׁלֹּא שָׁמַר אֶת גַּחַלְתּוֹ שֶׁלֹּא תֵצֵא וְתַזִּיק:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲרֵי תִתַּפַּק נוּר וְיַשְׁכַּח כּוּבִין וְיֵיכוּל גְדִישִׁין אוֹ קֳמָא אוֹ חַקְלָא שַׁלָמָא יְשַׁלֵם דְאַדְלֵק יָת דְלֶקְתָּא:

Onkelos Exodus

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

כי תצא אש. גם זה דבק, כי ידבר על נזק השדה:

וטעם המבעיר אינו כמו יבער איש (פ' ד) אעפ"י שהם מבנין אחד, כי מלת אש תורה עליו, וזאת הדרך צחות בלשון הקדש לאמר מלה שוה, והיא משני טעמים כמו בלחי החמור חמור חמורתים (שופ' טו טז), רוכבים על שלשים עַיָרִים, ושלשים עירים להם (שם י ד), וזאת השנית ערים, והעד, להם יקראו חות יאיר (שם):

Piotrkow, 1907-1911

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

כי תצא אש - שלא שמר בעל האש את אשו יפה והזיק ע"י רוח המצוי.

גדיש - שנקצר כבר או אפילו הקמה מחוברת, או אפילו השדה ליחכה וסיכסכה אבניו.

Rashbam on Torah -- Daat

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

כִּי תֵצֵא אֵשׁ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהִדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, כְּשֶׁיִּהְיֶה בָּאֵשׁ הַנִּדְלֶקֶת שִׁעוּר לָצֵאת לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְשִׁעוּר תֵּבַת תֵּצֵא הוּא שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לָצֵאת, אֲבָל הִדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְלֹא הָיָה שִׁעוּר לָצֵאת לַחוּץ וְיָצְתָה - פָּטוּר, שֶׁזּוֹ מַכָּה בִּידֵי שָׁמַיִם, וְכִדְאִיתָא בַּגְּמָרָא (בבא קמא סא:). וְאָמְרוֹ וּמָצְאָה קוֹצִים, פֵּרוּשׁ, וַהֲגַם שֶׁזּוּלַת הַקּוֹצִים לֹא הָיְתָה מַשֶּׂגֶת מְקוֹם קָמָה וְגָדִישׁ לְהַבְעִירָם, וּבְאֶמְצָעוּת הַקּוֹצִים נֶאֱכַל גָּדִישׁ וְגוֹ׳, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם - פֵּרוּשׁ, שַׁלֵּם הַגָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה, יְשַׁלֵּם דְּמֵי הָעֵצִים, הֲגַם שֶׁהֵם אַדְרַבָּה הָיוּ סִבָּה לְקִלְקוּל. וְדַוְקָא שֶׁמְּצָאָתַם, אֲבָל בָּא אָדָם וְהִנִּיחָם אַחַר שֶׁהִבְעִיר - הַשֵּׁנִי חַיָּב לְשַׁלֵּם.

הַמַּבְעִיר. וְכָפַל לוֹמַר הַבְּעֵרָה, לִרְמוֹז גַּם אֶל הָעֵצִים שֶׁהֵם הֵם הַמַּבְעִירִים אֶת הַגָּדִישׁ וְהַקָּמָה.

עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ וּמָצְאָה, הֲגַם שֶׁלֹּא יָדַע הַמַּבְעִיר שֶׁהָיוּ שָׁם קוֹצִים, אוֹ אֲפִלּוּ לֹא הָיוּ שָׁם בִּשְׁעַת הַהַבְעָרָה, וּבָא אָדָם וְהִנִּיחָם בְּמָחוֹז שֶׁלּוֹ וְלֹא יָדַע כִּי יֵשׁ הַבְעָרָה - הֲרֵי הַמַּבְעִיר חַיָּב.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז תִּרְמֹז הַתּוֹרָה אֶת אֲשֶׁר יְסוֹבְבוּ הָרְשָׁעִים בְּרִשְׁעָם, כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם מִתַּרְדֵּמַת שֵׁנַת שִׂכְלוֹ בְּהַבִּיטוֹ הַפְלָגַת הָרָעוֹת אֲשֶׁר יָבִיאוּ לָעוֹלָם, כִּי לֹא לְבַדָּם יָרֵעוּ אֶלָּא יְסוֹבְבוּ רַע לְכָל הָעוֹלָם. וְהוּא אָמְרוֹ כִּי תֵצֵא אֵשׁ, הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי צָרַת הָעָם תִּתְכַּנֶּה בְּשֵׁם אֵשׁ. וְצֵא וּלְמַד מִשְּׁלִיחַ גַּבְרִיאֵל (יומא עז,א) אֲשֶׁר שָׁאַל אֵשׁ מִבֵּין הַבַּדִּים (הַכְּרוּבִים), וְהוּא בְּחִינַת תִּגְבּוֹרֶת הַדִּינִים.

וְאָמַר וּמָצְאָה קוֹצִים - הֵם הָרְשָׁעִים שֶׁאֵינָם אֶלָּא קוֹצִים מַכְאִיבִים. וְאָמְרוֹ לְשׁוֹן מָצְאָה עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים לא:כא) ״וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ״ וְגוֹ׳, וְהַטַּעַם מִשּׁוּם שֶׁהָרָשָׁע אֵין לוֹ בְּעָלִים, כִּי הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא הִנֵּה הוּא פָּקַר בּוֹ וְהֵסִיר אַדְנוּתוֹ מֵעָלָיו, וַה׳ הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, וּמֵעַתָּה הֲרֵי הוּא כִּמְצִיאָה וְכָל הַפּוֹגֵעַ בּוֹ יַעֲשֶׂה בּוֹ רְצוֹנוֹ. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב עוֹד כִּי אַחַר שֶׁנִּתָּן רְשׁוּת לָאֵשׁ הַדִּינִים לְהַבְעִיר, לֹא לַקּוֹצִים לְבַד הֵם מַבְעִירִים, אֶלָּא וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ - כָּאן רָמַז אֶל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן שֶׁעֲדַיִן אֵין לָהֶם קוֹמָה אֶלָּא גְּדוּשִׁים שִׁבֹּלֶת עִם חֲבֶרְתָּהּ, כִּי בַּעֲוֹנוֹת הֵם הַנִּתְפָּסִים בְּצָרַת עוֹלָם. גַּם אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שיר השירים רבה א:ד) בְּפָסוּק (תהלים ח:ג) ״מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז״, כִּי הָיוּ עֲרֵבִים בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, וּכְשֶׁיַּרְשִׁיעוּ בְּנֵי אָדָם הִנֵּה הָרְשׁוּת נְתוּנָה לָאֵשׁ לְבַעֵר בָּהֶם.

וְאָמְרוֹ אוֹ הַקָּמָה, כָּאן מוֹדִיעַ כִּי לִפְעָמִים חֶרֶב עַד צַוָּאר הִגִּיעָה, מוֹפְתֵי הַדּוֹר יְסוֹדֵי עוֹלָם נִלְקָחִים בַּעֲוֹנָם כְּדֵי לְהַצִּיל עַל כְּלָלוּת הַדּוֹר, כְּאָמְרוֹ (שיר השירים א:יד) ״אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר״ וְגוֹ׳, וְלָהֶם יִקָּרֵא קָמָה עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שיר השירים ז:ח) ״זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר״, שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים הַנִּמְשָׁלִים לְתָמָר, כְּאָמְרוֹ (תהלים צב:יג) ״צַדִּיק כַּתָּמָר״ וְגוֹ׳. וְלִפְעָמִים יִגְדַּל הַחֵטְא וְלֹא יַצִּילוּ הַצַּדִּיקִים לְבַד, וְחֵמָה שְׁפוּכָה עַל כָּל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָמְרוֹ אוֹ הַשָּׂדֶה, שֶׁזֶּה יִרְמֹז אֶל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יַסְפִּיקוּ לֹא תִּינוֹקוֹת וְלֹא צַדִּיקִים לְהַצִּיל.

וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי יֵשׁ יוֹם לָאֵל אָיוֹם לָבֹא בְּמִשְׁפָּט עִם הַסּוֹבְבִים אֶת הַדָּבָר לְמִיתַת הַצַּדִּיקִים וּגְאוֹנֵי עוֹלָם לְהִשְׁתַּלֵּם מֵהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר הֵם הָרְשָׁעִים הַקּוֹצִים אֶת כָּל אֲשֶׁר הָרְגוּ, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ק,א) כִּי ה׳ יִתֵּן כֹּחַ בָּרְשָׁעִים לִסְבֹּל שִׁעוּר הַמַּגִּיעַ לָהֶם בְּחֶטְאָם, אוֹי לָרָשָׁע רַע לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת כַּמָּה יִסְבֹּל בְּעַד קִלְקוּלוֹ. וְתִמְצָא (בראשית רבה סג,י) שֶׁהַצַּדִּיקִים כְּשֶׁהָיוּ בְּנֵיהֶם מַגִּיעִים לִכְלַל שָׁנִים שֶׁאֵינָם נִלְכָּדִים בַּעֲוֹן אֲבִיהֶם, הָיוּ שְׂמֵחִים וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁפְּטָרָם מֵעֹנֶשׁ זֶה, הֲרֵי כִּי יַעֲנִישׁ ה׳ לַגּוֹרֵם עֹנֶשׁ בִּשְׁבִילוֹ לַזּוּלַת, וּבֶאֱמֶת כִּי יֶחֱרַד אֱנוֹשׁ וִיכַבֶּה שַׁלְהֶבֶת יִצְרוֹ הַמַּחֲטִיא אוֹתוֹ בְּאֵשׁ הַמִּשְׁפָּט בְּהַעֲלוֹתוֹ עַל לְבָבוֹ נַהֲרוֹת הָעֳנָשִׁים אֲשֶׁר יַגִּיעוּהוּ עַל כַּמָּה נְפָשׁוֹת קְטַנִּים וּגְדוֹלִים אֵין קֵץ שֶׁכֻּלָּם הוּא הָרַצְחָן הַגָּדוֹל לָהֶם בְּאֶמְצָעוּת תַּאֲוָתוֹ הַסְּרוּחָה. וְהִנֵּה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין מ,ב) לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם כְּאִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְכוּ׳, עָשָׂה עֲבֵרָה אַחַת אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת כָּל הָעוֹלָם לְחוֹבָה, וְדַם כָּל הָעוֹלָם וְדַם זַרְעִיּוֹתֵיהֶם עַל צַוָּארוֹ וְעַל נַפְשׁוֹ עֲמוּסִים, וְיִסְבֹּל מַר הַמָּוֶת בְּעַד כָּל נֶפֶשׁ אַחַת מֵהֶם, וּבְכָל צָרָתָם לוֹ צָר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה, וְהוּא אָמְרוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם וְגוֹ׳, טַעַם כֶּפֶל שַׁלֵּם וְגוֹ׳ הַמַּבְעִיר וְגוֹ׳ כָּאן רָמַז הַכָּתוּב כִּי לֹא לָאִישׁ הָרָשָׁע לְבַד יַעֲשֶׂה ה׳ מִשְׁפַּט הַתַּשְׁלוּמִין אֶלָּא גַּם לְהַמַּחֲטִיאוֹ, וְהוּא יֵצֶר הָרַע בְּחִינָה הַמַּחֲטִיאָתוֹ, כִּי גַּם לוֹ מִשְׁפָּט חָרוּץ בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד עָלָיו בַּעֲשׂוֹת בּוֹ ה׳ דִּין, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נב,א) שֶׁמְּבִיאוֹ ה׳ וְשׁוֹחֲטוֹ, וְלֹא יִמָּלֵט בְּבָרְחוֹ לְבָצְרָה וַאֲפִילוּ לְבֶצֶר (מכות יב,א) כִּי מֵזִיד הוּא, וּמֶלֶךְ הַמִּשְׁפָּט יִשְׁפֹּט בְּצֶדֶק לְהִשְׁתַּלֵּם מִמֶּנּוּ וְנִשְׂגָּב ה׳ לְבַדּוֹ. וּבְקַמָּא (בבא קמא ס,א) רָמְזוּ בְּאֹפֶן אַחֵר.

Vocalized Edition