כִּ֤י יַבְעֶר־אִישׁ֙ שָׂדֶ֣ה אוֹ־כֶ֔רֶם וְשִׁלַּח֙ אֶת־בְּעִירֹ֔ה וּבִעֵ֖ר בִּשְׂדֵ֣ה אַחֵ֑ר מֵיטַ֥ב שָׂדֵ֛הוּ וּמֵיטַ֥ב כַּרְמ֖וֹ יְשַׁלֵּֽם׃ {ס}

כי יבער, את בעירה ובער. כֻּלָּם לְשׁוֹן בְּהֵמָה, כְּמוֹ אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ (במדבר כ'):

כי יבער. יוֹלִיךְ בְּהֵמוֹתָיו בְּשָׂדֶה אוֹ בְכֶרֶם שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְיַזִּיק אוֹתוֹ בְאַחַת מִשְּׁתֵי אֵלּוּ, אוֹ בְשִׁלּוּחַ בְּעִירוֹ אוֹ בְּבִעוּר, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ "וְשִׁלַּח" הוּא נִזְקֵי מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל, "וּבִעֵר" הוּא נִזְקֵי הַשֵּׁן, הָאוֹכֶלֶת וּמְבַעֶרֶת (בבא קמא ב'):

בשדה אחר. בְּשָׂדֶה שֶׁל אִישׁ אַחֵר:

מיטב שדהו … ישלם. שָׁמִין אֶת הַנֶּזֶק, וְאִם בָּא לְשַׁלֵּם לוֹ קַרְקַע דְּמֵי נִזְקוֹ, יְשַׁלֵּם לוֹ מִמֵּיטַב שְׂדוֹתָיו - אִם הָיָה נִזְקוֹ סֶלַע, יִתֵּן לוֹ שְׁוֵה סֶלַע מֵעִדִּית שֶׁיֵּשׁ לוֹ; לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁהַנְּזָקִין שָׁמִין לָהֶם בְּעִדִּית (מכילתא, בבא קמא ו'):

אֲרֵי יאכִיל גְבַר חֲקַל אוֹ כְרָם וִישַׁלַח יָת בְּעִירֵהּ וְיֵיכוּל בַּחֲקַל אָחֳרָן שְׁפַר חַקְלֵהּ וּשְׁפַר כַּרְמֵהּ יְשַׁלֵם:

כי יבער. גם זה דבק, באשר למעלה שהזכיר שיבא הנזק על יד השור, ואומר כי יבער איש מגזרת אנחנו ובעירנו (במד' כ) והוא מהבנין הדגוש:

וטעם ובער בשדה אחר. אדם אחר וכמוהו ואתם בערתם הכרם (ישעי' ג יד):

כי יבער - מאכיל את בעירו בשדה אחר.

מיטב שדהו וגו' - מעידית שבנכסיו ישלם לו קרקע או שוה כסף, כך פירשו רבותינו. ולפי פשוטו משמע: לפי מיטב שדהו וכרמו של זה הניזק ישלם, כי שמא מן מיטב אכלו בהמותיו של מזיק.

כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם. בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ:

וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר. אַף עַל פִּי שֶׁיָּצְאָה הַבְּהֵמָה מֵאֵלֶיהָ אֶל שְׂדֵה אַחֵר.

מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם. שֶׁהַשֵּׁן וְהָרֶגֶל מוּעָדוֹת בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק (בבא קמא ב.).

כי יבער איש שדה או כרם לשון ביעור וכליון כמו ואתה תבער הדם הנקי, ובערתי את בית ירבעם כאשר יבער הגלל עד תומו, שמבער השדה והכרם מן התבואה שבתוכו ומשחיתה.

מיטב שדהו פרש״‎י למדך הכתוב שהנזיקין שמין להם בעדית. היינו טעמא דאדם רוצה בקב שלו יותר מקבים של חברו. ועוד שהרי שלו מזומן לו. ועוד כדי להזהירו שלא להזיק את חברו, אבל גבי מלוה ולוה אינו מתכוין להזיקו אלא מתוך דוחקו אינו משלם לו דיו אם ישלם זבורית וכדי שלא תנעול דלת בפני עניים לווין תקנו חכמים לישלם בינונית, וכתובת אשה בזבורית דלא אפסדיה מידי.

מיטב שדהו מה שהיה ראוי שדהו וכרמו לבא לידי מיטב אם הניחתו הבהמה מתחלה, ישלם המזיק לניזק בעת הקציר או בעת הבציר שאילו לא היה נשחת היה גדל ומטיב.

כִּי יַבְעֶר אִישׁ וְגוֹ׳. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּהַכּוֹנֵס (בבא קמא נו:) אָמַר רַב הַמַּעֲמִיד בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ עַל קָמַת חֲבֵרוֹ וְכוּ׳ חַיָּב, וְאָמְרוּ שָׁם אֲפִלּוּ קָם לָהּ בְּאַפָּהּ וַאֲפִלּוּ הִכִּישָׁהּ חַיָּב, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי יַבְעֶר אִישׁ פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ אִם [אֵין] הַבְּעִיר שֶׁלּוֹ. וְאָמְרוֹ וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ פֵּרוּשׁ, וַאֲפִלּוּ לֹא הֶעֱמִיד וְלֹא קָם לָהּ בְּאַפָּהּ וְלֹא הִכִּישָׁהּ אֶלָּא שֶׁשְּׁלָחָהּ לְנַפְשָׁהּ וְלֹא שְׁמָרָהּ מִלֶּכֶת וְהִיא מֵעַצְמָהּ בִּעֲרָה בִּשְׂדֵה הַזּוּלַת, אִם הַבְּהֵמָה שֶׁלּוֹ, כְּאָמְרוֹ בְּעִירֹה בְּכִנּוּי - חַיָּב מֵיטַב וְגוֹ׳: