שְׁמוֹת כ״ב · ג׳

אִֽם־הִמָּצֵא֩ תִמָּצֵ֨א בְיָד֜וֹ הַגְּנֵבָ֗ה מִשּׁ֧וֹר עַד־חֲמ֛וֹר עַד־שֶׂ֖ה חַיִּ֑ים שְׁנַ֖יִם יְשַׁלֵּֽם׃ {ס}

במילים פשוטות

אם נמצאה הגניבה ברשות הגנב חיה - שור, חמור או שה - ולא טבח ולא מכר, ישלם שניים, כפל. רש״י מבאר ש״המצא תמצא״ הוא ברשותו, שלא טבח ולא מכר, ו״משור עד חמור״ מלמד שכל דבר בכלל תשלומי כפל, בין שיש בו רוח חיים בין שאין בו. אבן עזרא מבאר שפסוק זה כולל כל בהמה, וחכמים קיבלו שגזירת הכתוב לתשלומי ארבעה וחמישה נאמרה בשור ושה בלבד. הכתוב מלמד על תשלומי הכפל של הגנב: אם הגניבה עדיין בידו ולא הפכה, משלם רק פי שניים, בעוד שהטובח או המוכר משלם יותר. בכך מבחינה התורה בין דרגות שונות של גניבה לפי מעשי הגנב בגניבה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

המצא תמצא. בִּרְשׁוּתוֹ, שֶׁלֹּא טָבַח וְלֹא מָכַר:

משור עד חמור. כָּל דָּבָר בִּכְלַל תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמִקְרָא אַחֵר "עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה … יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ" (בבא קמא ס"ב):

חיים שנים ישלם. וְלֹא יְשַׁלֵּם לוֹ מֵתִים, אֶלָּא חַיִּים אוֹ דְּמֵי חַיִּים (מכילתא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אִם אִשְׁתְּכָחָא יִשְׁתְּכַח בִּידֵהּ גְנֻבְתָּא מִתּוֹר עַד חֲמַר עַד אִמַר דְאִנוּן חַיִין עַל חַד תְּרֵין יְשַׁלֵם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

אם המצא. זה הפסוק כולל כל בהמה חכמים קיבלו גזירת הכתוב לתשלומי ארבעה וחמשה בשור ושה בלבד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

אם המצא תמצא בידו - שלא מכרו.

חיים - שלא טבחו אז שנים ישלם ולא ארבעה וחמשה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

חיים שנים ישלם לרבות החיה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא. טַעַם הַכֶּפֶל לוֹמַר אַחַת לְגוּפָהּ שֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁגְּנָבָהּ, וּשְׁנִיָּה לוֹמַר שֶׁמְּצָאוּהָ בְּעַיִן אֶצְלוֹ, אֲבָל זוּלַת זֶה יִתְחַיֵּב בְּאַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁכָּל שֶׁאֵינָהּ בְּיָדוֹ בְּחֶזְקַת מְכוּרָה אוֹ שְׁחוּטָה, וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב שְׁנַיִם לְבַד אֶלָּא בְּנִמְצֵאת. וְתֵדַע שֶׁלָּאו דַּוְקָא מָכַר אוֹ טָבַח אֶלָּא הוּא הַדִּין נָתַן אוֹ אִבֵּד כָּל שֶׁיָּצְתָה מֵרְשׁוּתוֹ, וְכֵן מוּכָח בַּשַּׁ״ס (בבא קמא עט:) לְהֶדְיָא, וְהוּא הַדִּין הִקְדִּישׁ. וְרָאִיתִי לְדַיֵּק מִכָּאן שֶׁאִם גָּנַב מֵעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אֵין בּוֹ דִּין ״וְאִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ״ שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ, מִמַּה שֶׁאָמַר סָמוּךְ לְ״וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ״ ״אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא וְגוֹ׳ שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם״, וְאָמַר הַכָּתוּב בְּדִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁנַיִם - ״לְרֵעֵהוּ״ וְלֹא לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא). הָא לָמַדְתָּ כִּי דִּין ״וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ״ הָאָמוּר בָּעִנְיָן אֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּגָנַב מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא מֵעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְלֹא מֵהֶקְדֵּשׁ, וְהֵם דִּבְרֵי רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ג׳ מֵהִלְכוֹת גְּנֵבָה, וְלֹא מָצְאוּ לוֹ שָׁם טַעַם וְהִנֵּה הוּא.

מקור: ספריא · נחלת הכלל