שְׁמוֹת כ״ב · כ״ד

אם כסף תלוה את עמי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כָּל אִם וְאִם שֶׁבַּתּוֹרָה רְשׁוּת חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן (מכילתא):

את עמי. עַמִּי וְגוֹי עַמִּי קוֹדֵם, עָנִי וְעָשִׁיר עָנִי קוֹדֵם, עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירְךָ עֲנִיֶּיךָ קוֹדְמִין, עֲנִיֵּי עִירְךָ וַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִין; וְזֶה מַשְׁמָעוֹ: אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה - אֶת עַמִּי תַּלְוֵהוּ וְלֹא לְגוֹי, וּלְאֵיזֶה מֵעַמִּי? אֶת הֶעָנִי, וּלְאֵיזֶה עָנִי? לְאוֹתוֹ שֶׁעִמָּךְ. (דָּ"אַ, אֶת עַמִּי, שֶׁלֹּא תִנְהַג בּוֹ בִּזָּיוֹן בְּהַלְוָאָה שֶׁהוּא עַמִּי:

את העני עמך. הֱוֵי מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמְךָ כְּאִלּוּ אַתָּה עָנִי:

לא תהיה לו כנשה. לֹא תִתְבָּעֶנּוּ בְּחָזְקָה. אִם אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ, אַל תְּהִי דּוֹמֶה עָלָיו כְּאִלּוּ הִלְוִיתוֹ אֶלָּא כְאִלּוּ לֹא הִלְוִיתוֹ, כְּלוֹמַר לֹא תַכְלִימֵהוּ:

נשך. רִבִּית, שֶׁהוּא כִנְשִׁיכַת נָחָשׁ שֶׁנוֹשֵׁךְ חַבּוּרָה קְטַנָּה בְּרַגְלוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ, וּפִתְאֹם הוּא מְבַטְבֵּט וְנוֹפֵחַ עַד קָדְקֳדוֹ, כָּךְ רִבִּית אֵינוֹ מַרְגִּישׁ וְאֵינוֹ נִכָּר עַד שֶׁהָרִבִּית עוֹלָה וּמְחַסְּרוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה (תנחומא):

אִם כַּסְפָּא תּוֹזֵף בְּעַמִי לְּעַנְיָא דִי עִמָךְ לָא תְהֵי לֵהּ כְּרַשְׁיָא לָא תְשַׁוּוֹן עֲלוֹהִי חִבּוּלְיָא:

אם כסף תלוה. אם נתן לך השם הון שתוכל להלוות העני והזכיר זאת הפרשה, כי העני כמו הגר והיתום והאלמנה וקרא העניים עמי כי החסידים לא יבקשו עשר בעולם הזה, והעד אליהו ואלישע שלא רצה לקבל מנחת נעמן גם שמואל הרמתי:

וטעם עמך. שהוא במקום שאתה דר בו:

לא תהיה לו כנשה. שישא לך פנים בעבור טובתך: ואמר תשימון. כי המלוה והסופר והעדים כולם עוברים:

לא תהיה לו כנושה - כשיגיע זמן מלוה לגבות אל תדחוק אותו לקחת משכון, כדכתיב: והנושה בא לקחת וגו'. או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו. כל נושה כשמגיע הזמן בא לקחת משכון.

לא תשימון עליו נשך - למען הרחיב את זמנו.

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה. אִם יִהְיֶה זֶה שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם בְּיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (דברים טו:ד) "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן", אֲבָל יִתְקַיֵּם בָּהֶם (דברים טו:יא) "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן", וְאָז יִקְרֶה שֶׁתַּלְוֶה.

אם כסף הזכיר כאן מצוה זו לפי שעניים וגר ויתום ואלמנה שוים בה.

לא תהיה לו כנשה י״‎מ לשון שכחה כמו כי נשני אלקים. פירוש לא תהיה לו כמי שנשה הוא הלואתו ושכחה זמן ארוך כדי לדחוק אותו ולקחת ממנו רבית.

לא תשימון עליו נשך להרחיב לו זמן חמש בשש. לא תשימון בל׳‎ רבים שהלוה והמלוה והערב והעדים עוברים על לאו לא תשימון.

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ. נִרְאֶה כָּאן כֶּפֶל, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת הֶעָנִי״, וּמִתְּחִלָּה קְרָאוֹ ״עַמִּי״, וְאַחַר כָּךְ ״עָנִי״, וְאַחַר כָּךְ ״רֵעֶךָ״, שֶׁאָמַר ״אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ״. אֶלָּא לְפִי שֶׁרָצָה לְצַוּוֹתוֹ עַל שְׁנֵי דְּבָרִים, עַל כֵּן הִקְדִּים לוֹ שְׁנֵי הַקְדָּמוֹת, שֶׁמִּשְּׁנֵי הַצְּדָדִים אַתָּה חַיָּב לִלְווֹת לוֹ. הָאֶחָד הוּא מִצַּד שֶׁהוּא בִּכְלַל ״עַמִּי״, וְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ הוּא בִּזְמַן שֶׁעַמּוֹ וַעֲבָדָיו מְחֻסָּרִים צֵידָה, כָּל אָדָם יָכוֹל לִלְווֹת לָהֶם עַל סְמַךְ שֶׁהַמֶּלֶךְ יִפְרַע אֶת חוֹבוֹ, כִּי עַל הַמֶּלֶךְ מוּטָל לָזוּן אֶת עַמּוֹ, וְהַנּוֹתֵן לָהֶם כְּאִלּוּ נוֹתֵן לַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ, וְעַל כֵּן הוּא בָּטוּחַ בְּפִרְעוֹן הַחוֹב. כָּךְ הֶעָנִי זֶה בְּתוֹךְ ״עַמִּי״ הוּא יוֹשֵׁב, וְעַל ה׳ הוּא מַשְׁלִיךְ יְהָבוֹ, וּ״מַלְוֵה ה׳ חוֹנֵן דָּל״ (משלי יט:יז), כִּי הַחוֹנֵן דָּל הוּא מַלְוֶה לַה׳ וְלֹא לוֹ. הַשֵּׁנִי הוּא שֶׁיּוֹתֵר הֶעָנִי עוֹשֶׂה עִמָּךְ מִמָּה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה עִמּוֹ, כִּדְמַסִּיק (בבא בתרא י.) תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כוּ׳, וּמַסִּיק שָׁם אִם אֱלֹהֵיכֶם חָפֵץ בָּעֲנִיִּים, לָמָּה אֵינוֹ מְפַרְנְסָן? אַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ: כְּדֵי לְהִנָּצֵל אָנוּ מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. וְאִם כֵּן, אַתָּה עוֹשֶׂה עִמּוֹ חַיֵּי שָׁעָה וְהוּא עוֹשֶׂה עִמָּךְ חַיֵּי עוֹלָם, אַתָּה נוֹתֵן לוֹ פְּרוּטָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּם לְךָ פִּי שְׁנַיִם כִּפְלַיִם. לְכָךְ נֶאֱמַר (רות ב:יט) ״אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה פל״ד ח) ״יוֹתֵר הֶעָנִי עוֹשֶׂה עִם הַבַּעַל בַּיִת מִמָּה שֶׁהַבַּעַל בַּיִת עוֹשֶׂה עִם הֶעָנִי״. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן ״אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ״, וְיִכְלוֹל לְשׁוֹן ״עִמָּךְ״ לְפִי שֶׁהוּא עִמָּךְ, עַל כֵּן בָּא לִידֵי עֹנִי כְּדֵי לְזַכּוֹתְךָ.

וְכֶנֶגֶד שְׁנַיִם אֵלּוּ צִוָּה לוֹ עַל שְׁנֵי דְּבָרִים. כְּנֶגֶד מַה שֶּׁאָמַר ״אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי״ (שמות כב, כד), אָמַר ״לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה״, כְּאִלּוּ אָמַר לֹא תִּהְיֶה כְּנֹשֶׁה לוֹ, כִּי לֹא לוֹ אַתָּה נוֹשֶׁה אֶלָּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי חוֹנֵן דָּל נִקְרָא ״מַלְוֶה ה׳״ (משלי יט, יז) וְלֹא לוֹ, וְנֶאֱמָן בַּעַל מְלַאכְתְּךָ לְשַׁלֵּם לְךָ בַּעֲבוּר עַמּוֹ. לְפִיכָךְ לֹא תִּדְחֹק עָלָיו לְתָבְעֶנּוּ בְּחָזְקָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י, כִּי לָמָּה תִּדְחֹק עָלָיו אַחַר שֶׁלֹּא לוֹ הִלְוֵיתָ כִּי אִם לְמַלְכּוֹ בָּרוּךְ הוּא. וְכֶנֶגֶד מַה שֶּׁאָמַר ״אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ״ (שמות כב, כד), זֶה הֶעָנִי הָעוֹשֶׂה עִמְּךָ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה עִמּוֹ, עַל זֶה אָמַר ״לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ״ (שמות כב, כד) כְּדֵי לְהַרְוִיחַ בְּמָמוֹנְךָ. הַקָּטֹן בְּעֵינֶיךָ מַה שֶּׁהֶעָנִי עוֹשֶׂה עִמְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, הֵן מִצַּד שֶׁשְּׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד וּתְבַקֵּשׁ עוֹד מִמֶּנּוּ רֶוַח, הֵן מִצַּד שֶׁזֶּה הֶעָנִי נַעֲשָׂה עָנִי בַּעֲבוּרְךָ, כִּי כְּדֵי לְהַצִּיל אוֹתְךָ מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַרְנְסוֹ בְּעַצְמוֹ כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה. וְאִם כָּל זֶה הָעֹנִי וְהַדֹּחַק הוּא סוֹבֵל עִמְּךָ בַּעֲבוּרְךָ כְּדֵי לְזַכּוֹת אוֹתְךָ, וְאֵיךְ יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ לְבַקֵּשׁ עוֹד רֶוַח מָה, אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵבָב.

וּמַה שֶּׁאָמַר ״תְשִׂימוּן״ לְשׁוֹן רַבִּים, לְהַזְהִיר אֶת כֻּלָּם, הַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה וְהֶעָרֵב וְהָעֵדִים, כֻּלָּם עוֹבְרִים בְּ״לֹא תְשִׂימוּן״. וְאִם חָבַלְתָּ שֶׁתִּהְיֶה מְחֻסַּר אֲמָנָה וְלֹא תַאֲמִין כִּי לְךָ יְשֻׁלַּם מֵאוֹצָר שֶׁל מַעְלָה הַגָּנוּז לְעוֹשֵׂה צְדָקָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, אָז זֶה עָנְשְׁךָ שֶׁלְּסוֹף ״תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ״ (שמות כב:כה), כִּי תָּבֹא גַּם אַתָּה לִידֵי עֲנִיּוּת וְתִהְיֶה רֵעוֹ שֶׁל הֶעָנִי וַחֲבֵרוֹ בַּעֲנִיּוּת, וְתִהְיֶה מֻכְרָח לִקַּח מִמֶּנּוּ חֲבֹל מֵאַחַר שֶׁתִּהְיֶה עָנִי כָּמוֹהוּ. וְזֶהוּ עִנְיַן הַכֶּפֶל שֶׁל ״חָבֹל תַּחְבֹּל״. וּמִכָּל מָקוֹם אֲנִי מַזְהִירְךָ שֶׁ״עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״ (שמות כב:כה), כִּי אִם עָבַרְתָּ מִן דֶּרֶךְ הַיֹּשֶׁר וּכְבָר לָקַחְתָּ מִמֶּנּוּ חֲבֹל, אָז רְאֵה לְעֻמַּת זֶה שֶׁתָּשִׁיב לוֹ הַחֲבוֹל קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְנִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁבִּכְסוּת לַיְלָה הוּא מְדַבֵּר, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״בַּמֶּה יִשְׁכָּב״ (שמות כב:כו).

וְעַל צַד הָרֶמֶז הִזְכִּיר הַשֶּׁמֶשׁ, לוֹמַר הִסְתַּכֵּל בַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁבָּרָאתִי לְשַׁמֶּשְׁכֶם עַל צַד הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה יִרְאֵי ה׳ וְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ כֻּלָּם אֵינָן כְּדַאי לְחֶסֶד גָּדוֹל זֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְרִיחַ לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ בְּכָל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלאכי ג כ) ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה״. כִּי אֲפִלּוּ לְיִרְאֵי ה׳ הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת עַל צַד הַצְּדָקָה, וְאִם כֵּן יָפֶה אָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ב יא) ״וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ״, שֶׁבְּכָל מַעֲשֵׂי הָאָדָם אֵין בָּהֶם דֵּי הָשֵׁב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֶסֶד גָּדוֹל זֶה. וְעַל כֵּן אָמַר ״עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״ (שמות כב כה), כִּי תִּסְתַּכֵּל בְּשֶׁמֶשׁ צְדָקָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה עִמָּךְ, וְאָז תִּקַּח מוּסָר וּמִמֶּנִּי תִרְאֶה וְכֵן תַּעֲשֶׂה, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מַזְרִיחַ לְךָ הַחַמָּה כָּךְ אַתָּה תַּזְרִיחַ לְעָנִי זֶה הַהוֹלֵךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נח ז-ח) ״הֲלֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ״ וְגוֹ׳, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ״ וְגוֹ׳, ״וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ״ וְגוֹ׳.

וְיֵשׁ עוֹד רֶמֶז בְּאָמְרוֹ ״עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״. אֶל הָעֲשִׁירִים אֲשֶׁר בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַשְׁכּוֹנוֹת שֶׁל עֲנִיִּים, וִיצַּוּוּ לְיוֹרְשֵׁיהֶם שֶׁיַּחֲזִירוּם לָעֲנִיִּים אַחַר מוֹתָם, דְּהַיְנוּ אַחַר הַעֲרֵב שִׁמְשָׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת יב ב) ״עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ״ וְגוֹ׳. לְכָךְ נֶאֱמַר ״עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״. כִּי מִי פֶתִי יָסוּר הֵנָּה שֶׁלֹּא יְקַיֵּם הַמִּצְוָה בְּחַיָּיו שֶׁהוּא מְצֻוֶּה בָּהּ, וְיַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה לְאַחַר מוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה בָּהּ עוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פח ו) ״בַּמֵּתִים חָפְשִׁי״ - כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָדָם נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי מִן הַמִּצְווֹת. וְהָעוֹשִׂים כֵּן בְּלִי סָפֵק אֵין לָהֶם שָׂכָר בַּעֲמָלָם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא קִיֵּם הַמִּצְוָה בִּזְמַנָּהּ כְּשֶׁהָיָה מְחֻיָּב בָּהּ, וְיִרְצֶה לְקַיְּמָהּ אַחַר מוֹתוֹ כְּשֶׁרוֹאֶה כִּי אָז אֵינוֹ יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמָמוֹנוֹ כְּלָל. וּמַה יִּתְרוֹן לָעוֹשֶׂה צְדָקָה בַּזְּמַן הַהוּא? הֵן מִצַּד כִּי אָז אֵין מָמוֹנוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, הֵן מִצַּד שֶׁאֵין לוֹ צֹרֶךְ בּוֹ עוֹד, הֵן מִצַּד שֶׁהוּא חָפְשִׁי מִן הַמִּצְווֹת - וּבְחַיָּיו מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת, וּבְמוֹתוֹ יִרְצֶה לִהְיוֹת צַדִּיק.

וְעַל צַד הָרֶמֶז נוּכַל לְפָרֵשׁ, גַּם פָּסוּק ״כִּי הִוא כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב״, שֶׁקָּאֵי עַל הָאָדָם אֲשֶׁר עֵינוֹ רָעָה בָּעֲנִיִּים וְלֹא יִרְצֶה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה בְּחַיָּיו קֹדֶם בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ, אִם כֵּן בַּמֶּה יִשְׁכָּב בַּקֶּבֶר? כִּי הוּא, דְּהַיְנוּ הַצְּדָקָה, כְּסוּתוֹ לְבַדָּהּ, כִּי בְּמוֹתוֹ הוּא נִקְבָּר עָרוֹם מִמִּצְוָה זוֹ וְאֵין לוֹ כְּסוּת אַחֵר כִּי אִם הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כט יד) ״צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא ט.) שֶׁהַצְּדָקָה נִמְשְׁלָה לְבֶגֶד, שֶׁכָּל נִימָא וְנִימָא מִצְטָרֶפֶת לְבֶגֶד גָּדוֹל, כָּךְ הַצְּדָקָה כָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל. לְכָךְ אָמַר ״בַּמֶּה יִשְׁכָּב״, וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״כְּסוּתֹהּ״ בְּהֵ״א, לִדְרוֹשׁ בּוֹ כִּי הִיא כְּסוּתָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַמַּלְוֶה.

וְנוּכַל לוֹמַר עוֹד שֶׁכָּל פָּסוּק זֶה כִּפְשׁוּטוֹ, וּמִכָּל מָקוֹם נָקַט פְּרָטִים אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיִּלְמוֹד מֵהֶם הַנּוֹתֵן אוֹ הַבִּלְתִּי נוֹתֵן, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה עִם הֶעָנִי עוֹשִׂין גַּם עִמּוֹ. כִּי אַזְהָרָה ״עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״ יֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּתוֹ סְתָם הֲשָׁבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וַהֲשָׁבָה לָעֲנִיִּים, עַד בֹּא הַעֲרֵב שִׁמְשׁוֹ, זְמַן הַחֵרוּת וְהַחָפְשִׁיּוּת, וְהוּא קֹדֶם זְמַן הַמִּיתָה כָּאָמוּר. וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁאִם לֹא יִתֵּן לֶעָנִי קֹדֶם בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ, אָז אֵין לֶעָנִי בַּמֶּה לִשְׁכַּב, כָּךְ הוּא לֹא יִהְיֶה לוֹ לְכַתְּחִלָּה בַּמֶּה לִשְׁכַּב בַּקֶּבֶר, כִּי הַצְּדָקָה לְבַדָּהּ כְּסוּתוֹ וְשִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ, וְזוּלָתָן אֵין לוֹ בֶּגֶד אַחֵר, וְשׁוֹכֵב עָרוֹם בְּגֵיא צַלְמָוֶת. כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לֶעָנִי זֶה בַּלַּיְלָה, כָּךְ יֵעָשֶׂה גַּם לוֹ. וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן וְיָקָר מְאֹד, וְכָל שֶׁכֵּן לְאוֹתָן הַכִּתּוֹת שֶׁאֲפִלּוּ לְיוֹרְשֵׁיהֶם לֹא יְצַוּוּ לְהַחֲזִיר, וְהִנֵּה הַיּוֹרְשִׁים יִקְחוּ מָמוֹנָם וְהֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת עֲוֹנָם. אוֹי לְאוֹתָהּ כְּלִימָה וּבוּשָׁה, כִּי רָאִיתִי בְּדוֹרֵנוּ עֲשִׁירִים רַבִּים בַּשֵּׁפֶל יָשְׁבוּ, כִּי נִכְשָׁלִים בָּזֶה וּבְכַיּוֹצֵא בוֹ, וְאֵינָן לוֹקְחִים מוּסָר בְּחַיֵּיהֶם. וְצָרוּת הָעַיִן נַעֲשֶׂה קִנְיָן דָּבֵק בָּהֶם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ, וְדַי בְּהֶעָרָה קְטַנָּה זוֹ.

אִם כֶּסֶף. בַּמְּכִילְתָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל ״אִם״ שֶׁבַּמִּקְרָא רְשׁוּת, חוּץ מִזּוֹ וְכוּ׳. וְצָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה יְדַבֵּר ה׳ בְּדֶרֶךְ סָפֵק בִּמְקוֹם וַדַּאי. וְאוּלַי כִּי בָּא הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ וּלְהָשִׁיב גַּם כֵּן לַאֲשֶׁר יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל בִּרְאוֹתוֹ כִּי יִרְבֶּה כְבוֹד אָדָם בְּזָהָב לָרֹב וְאוֹצְרוֹתָיו מְלֵאִים הוֹן עָתֵק לְלֹא צֹרֶךְ בּוֹ, וְיֹאמַר אָדָם: ״מַה הֵנָּה אוֹצְרוֹת זָהָב לְאָדָם לְלֹא דָבָר? לָמָּה לֹא הִסְפִּיק ה׳ לָתֵת לוֹ מְזוֹנוֹתָיו הַצְּרִיכִין וְלֹא יִהְיֶה זֶה גָּדוֹל מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ אֲשֶׁר שָׁאַל (בראשית כח:כ) לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ״. הֵן אֱמֶת כִּי מַה שֶׁיֶּחְסַר לְאָדָם מִכְּדֵי צָרְכּוֹ יֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר לְיַסְּרוֹ עַל עֲוֹנוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן אוֹצְרוֹת הוֹן לָמָּה לְאִישׁ אֵין לוֹ צֹרֶךְ בָּהֶם? לָזֶה הוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי הַסּוֹבֵב דָּבָר הוּא אוֹתָם שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְקַבֵּל חֻקָּם לְצַד מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי ה׳ בְּחַסְדּוֹ נוֹתֵן שֶׁפַע הַצָּרִיךְ בְּרֶוַח לְכָל אִישׁ וְאִישׁ דֵּי מַחְסוֹרוֹ. וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא אָדָם וְאֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל פַּרְנָסָתוֹ בְּכָבוֹד מֵאֵל הַכָּבוֹד, הַחֵלֶק הַמַּגִּיעוֹ לֹא יִטְּלֶנּוּ עֶלְיוֹן, אֶלָּא הֲרֵי הוּא מִתְקַבֵּץ אֶל מָקוֹם אַחֵר, וְתִהְיֶה פַּרְנָסַת הַלָּז עִם אָדָם אַחֵר הַבָּא לוֹ דֶּרֶךְ שָׁם פַּרְנָסָתוֹ, וְיִתְפַּרְנֵס בִּפְחִיתוּת וּבְבִזּוּי כַּאֲשֶׁר גָּזַר הַגּוֹזֵר בְּצֶדֶק. וְיַעֲשֶׂה ה׳ בְּדֶרֶךְ זֶה לִשְׁתֵּי מִדּוֹת טוֹבוֹת: הָאַחַת - לְהִשְׁתַּלֵּם אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה פָּעֳלוֹ הָרָע, וְהַשְּׁנִיָּה - כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה הַנּוֹתֵן בְּאֶמְצָעוּת נְתִינַת צְדָקָה וָחֶסֶד לְרֵעֵהוּ.

וְזֶה הוּא אָמְרוֹ אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, פֵּרוּשׁ, אִם רָאִיתָ שֶׁהָיָה לְךָ כֶּסֶף יָתֵר עַל מַה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְעַצְמְךָ שֶׁאַתָּה מַלְוֶה לְעַמִּי, תֵּדַע לְךָ שֶׁאֵין זֶה חֵלֶק הַמַּגִּיעֲךָ אֶלָּא חֵלֶק אֲחֵרִים, שֶׁהוּא הֶעָנִי, עִמָּךְ, וּבָזֶה רָמַז כִּי צָרִיךְ לִפְתֹּחַ לוֹ מִשֶּׁלּוֹ. וְאוּלַי כִּי רָמַז לוֹ גַּם כֵּן שֶׁלֹּא יִתְנַשֵּׂא וְיִתְגַּדֵּל עַל הֶעָנִי בִּרְאוֹתוֹ כִּי הוּא הַנּוֹתֵן לוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה, לְשׁוֹן נְשִׂיאוּת וּמַעֲלָה, כִּי מִשֶּׁלּוֹ הוּא נוֹתֵן לוֹ. וְחָזַר לוֹמַר כְּנֶגֶד הַהַלְוָאָה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו וְגוֹ׳: