שְׁמוֹת כ״ב · כ״ג

והיו נשיכם אלמנות. מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁנְּשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתוֹמִים? אֶלָּא הֲרֵי זוֹ קְלָלָה אַחֶרֶת, שֶׁיִּהְיוּ הַנָּשִׁים צְרוּרוֹת כְּאַלְמָנוֹת חַיּוֹת, שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֵדִים לְמִיתַת בַּעְלֵיהֶן וְתִהְיֶינָה אֲסוּרוֹת לְהִנָּשֵׂא, וְהַבָּנִים יִהְיוּ יְתוֹמִים, שֶׁלֹּא יַנִּיחוּם בֵּית דִּין לֵירֵד לְנִכְסֵי אֲבִיהֶם, לְפִי שֶׁאֵין יוֹדְעִים אִם מֵתוּ אִם נִשְׁבּוּ (בבא מציעא ל"ח):

וְיִתְקֵף רוּגְזִי וְאֶקְטוֹל יָתְכוֹן בְּחַרְבָּא וִיהֶוְיָן נְשֵׁיכוֹן אַרְמְלִין וּבְנֵיכוֹן יַתְמִין:

והיו נשיכם וגו' - מדה כנגד מדה.

וְחָרָה אַפִּי. אֲרַחֵם עַל הַצּוֹעֵק וְאֶקְצֹף עַל הַמְעַנֶּה, כְּעִנְיַן יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, וְיִהְיֶה הָעֹנֶשׁ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁמִּי שֶׁעִנָּה אֶת אַלְמָנָה וְיָתוֹם בִּרְצוֹנוֹ יְסַבֵּב עַל כׇּרְחוֹ עִנּוּי אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו.

נשיכם אלמנות ובניכם יתומים מדה כנגד מדה.