כׇּל־שֹׁכֵ֥ב עִם־בְּהֵמָ֖ה מ֥וֹת יוּמָֽת׃ {ס}

כל שוכב עם בהמה מות יומת. רש״י מבאר שמיתה זו בסקילה, ודין הרובע בהמה כדין הנרבעת, שכתוב בהם ״דמיהם בם״. אבן עזרא מבאר שהזכיר הכתוב בתחילה את פיתוי הנערה שאין לה דעת, ואחר כך את הבהמה שאין לה פה לצעוק כמו האישה, ולבסוף את האישה שיש לה פה לצעוק - וכך סידר את הדברים לפי מדרגתם. הכתוב אוסר בחומרה על משכב בהמה, וקובע שהעובר על כך חייב מיתה. איסור זה בא בסמיכות לאיסורי העריות והכישוף, כחלק ממערכת הדינים המרחיקה את האדם מן התועבות ומן ניצול התאווה שלא כדרך הטבע. התורה מדגישה את קדושת חיי האישות ואת ההרחקה מכל סטייה מהם.