שְׁמוֹת כ״ב · י״ט

לאלהים. לַעֲ"זָ; אִלּוּ הָיָה נָקוּד לֵאלֹהִים, הָיָה צָרִיךְ לְפָרֵשׁ וְלִכְתֹּב "אֲחֵרִים", עַכְשָׁו שֶׁאָמַר לָאֱלֹהִים, אֵין צָרִיךְ לְפָרֵשׁ אֲחֵרִים, שֶׁכָּל לָמֶ"ד וּבֵי"ת הַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּרֹאשׁ הַתֵּבָה אִם נְקוּדָה בַּחֲטָף, כְּגוֹן לְמֶלֶךְ, לְמִדְבָּר, לְעִיר, צָרִיךְ לְפָרֵשׁ לְאֵיזֶה מֶלֶךְ, לְאֵיזֶה מִדְבָּר, לְאֵיזֶה עִיר, וְכֵן לִמְלָכִים וְלִרְגָלִים צָרִיךְ לְפָרֵשׁ לְאֵיזֶה, וְאִם אֵינוֹ מְפָרֵשׁ, כָּל מְלָכִים בְּמַשְׁמָע, כֵן לֵאלֹהִים כָּל אֱלֹהִים בְּמַשְׁמָע - אֲפִלּוּ קֹדֶשׁ, אֲבָל כְּשֶׁהִיא נְקוּדָה פַּתָּח, כְּמוֹ לַמֶּלֶךְ, לַמִּדְבָּר, לָעִיר, נוֹדַע בְּאֵיזֶה מֶלֶךְ מְדַבֵּר, וְכֵן לָעִיר נוֹדַע בְּאֵיזֶה עִיר מְדַבֵּר, וְכֵן לָאֱלֹהִים - לְאוֹתָן שֶׁהֻזְהַרְתֶּם עֲלֵיהֶם בְּמָקוֹם אַחֵר; כַּיּוֹצֵא בוֹ אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים, לְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ, הֻצְרַךְ לִנָּקֵד פַּתָּח:

יחרם. יוּמַת; לָמָּה נֶאֱמַר יָחֳרָם וַהֲלֹא כְבָר נֶאֶמְרָה בוֹ מִיתָה בְמָקוֹם אַחֵר וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא וְגוֹ' (דברים י"ז)? אֶלָּא לְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ עַל אֵיזוֹ עֲבוֹדָה חַיָּב מִיתָה - שֶׁלֹּא תֹאמַר כָּל עֲבוֹדוֹת בְּמִיתָה - בָּא וּפֵרֵשׁ לְךָ כָּאן "זֹבֵחַ" לָאֱלֹהִים, לוֹמַר לְךָ, מַה זְּבִיחָה עֲבוֹדָה הַנַּעֲשֵׂית בִּפְנִים לַשָּׁמַיִם, אַף אֲנִי מְרַבֶּה הַמַּקְטִיר וְהַמְנַסֵּךְ שֶׁהֵם עֲבוֹדוֹת בִּפְנִים, וְחַיָּבִים עֲלֵיהֶם לְכָל עֲ"זָ בֵּין שֶׁדַּרְכָּהּ לְעָבְדָהּ בְּכָךְ, בֵּין שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְעָבְדָהּ בְּכָךְ. אֲבָל שְׁאָר עֲבוֹדוֹת, כְּגוֹן הַמְכַבֵּד וְהַמְרַבֵּץ וְהַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק אֵינוֹ בְּמִיתָה:

דְדַבַּח לְטַעְוַת עַמְמַיָא יִתְקְטֵל אֶלָהֵן לִשְׁמָא דַיְיָ בִּלְחוֹדוֹהִי:

זבח. על דרך הפשט אינו מדבר על ישראל, כי כבר הזהיר ע"ז בדבור שני רק בעבור הגר וכתוב אחריו נאמר זה, כי בעבורו נאמר כל שוכב עם בהמה ושלא יזבח לעבודת כוכבים, כי כן מנהג עם נכרי והנה ע"ז התנאי יגור בארץ ישראל שלא ישכב עם בהמה, ואמר לאלהים שהיה רגיל לעבדו מקדם ומלת לאלהים כוללת אף המלאכים:

לה' לבדו. רק לשם הנכבד לבדו, שהוא שם העצם, ולא יתערב אחר עמו:

זבח לָאֱלֹהִים - פתח. אבל לֵאלֹהִים משמע לשמו של הקב"ה.

לאלהים - לאותו שאמרתי לך: לא יהיה לך אלהים אחרים.

יחרם - יהרג.

זוֹבֵחַ לָאֱלֹהִים. לְכָל הָאֱלֹהוּת יַחְדָּיו, אַף עַל פִּי שֶׁבִּכְלָלָם יְכַוֵּן לִכְלוֹל אֶת הָאֵל יִתְבָּרַךְ.

יָחֳרָם. מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר, כִּי חֵרֶם הֵם, אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה כֻּלָּם, וּמִצַּד מַה שֶׁיְּקַבְּלוּם לֶאֱלוֹהַּ, הַמְקַבֵּל הוּא חֵרֶם הָאָמוּר בָּהֶם, כֶּאֱמֹרוֹ "וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ" (דברים ז:כו).

לַה' לְבַדּוֹ. בְּלֹא שִׁתּוּף אֱלֹהִים אֲחֵרִים:

זבח לאלהים לפי הפשט אינו מדבר על ישראל שהרי כבר הוזהרו בדבור לא יהיה לך הא אינו מדבר אלא עם הגר הנזכר אחריו, גם בשבילו נאמר כל שוכב עם בהמה כי כן מנהג ארמאי.

בלתי לה׳‎ לבדו מלמד שאם היה זובח להקב״‎ה ולאלהים אחרים כמו הכותים שכתוב בהם, את ה׳‎ היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים, מאחר שהוא עובד בשותפות יחרם לכך נאמר לבדו.