שְׁמוֹת כ״ב · י״ט

זֹבֵ֥חַ לָאֱלֹהִ֖ים יׇֽחֳרָ֑ם בִּלְתִּ֥י לַיהֹוָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃

במילים פשוטות

הזובח לאלוקים אחרים יוחרם, בלתי לה' לבדו. רש״י מבאר ש״לאלוהים״ בלא ה״א הידיעה מכוון לעבודה זרה, ואילו היה נקוד ״לאלוהים״ בחטף היה צריך לפרש ולכתוב ״אחרים״, אך כאן אין צורך לפרש. אבן עזרא מבאר על דרך הפשט שאין הכתוב מדבר על ישראל, שכבר הזהיר על עבודה זרה בדיבר השני, אלא בעבור הגר, שכן מנהג עם נכרי לעבוד עבודה זרה, ועל תנאי שירחיק מכך יגור בארץ ישראל. הכתוב קובע שהזובח לעבודה זרה נענש בחומרה, שכן הוא כופר בייחוד ה'. בכך מדגישה התורה את יסוד עבודת ה' לבדו, ואת האיסור המוחלט על עבודת אלילים בקרב היושבים בארץ.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לאלהים. לַעֲ"זָ; אִלּוּ הָיָה נָקוּד לֵאלֹהִים, הָיָה צָרִיךְ לְפָרֵשׁ וְלִכְתֹּב "אֲחֵרִים", עַכְשָׁו שֶׁאָמַר לָאֱלֹהִים, אֵין צָרִיךְ לְפָרֵשׁ אֲחֵרִים, שֶׁכָּל לָמֶ"ד וּבֵי"ת הַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּרֹאשׁ הַתֵּבָה אִם נְקוּדָה בַּחֲטָף, כְּגוֹן לְמֶלֶךְ, לְמִדְבָּר, לְעִיר, צָרִיךְ לְפָרֵשׁ לְאֵיזֶה מֶלֶךְ, לְאֵיזֶה מִדְבָּר, לְאֵיזֶה עִיר, וְכֵן לִמְלָכִים וְלִרְגָלִים צָרִיךְ לְפָרֵשׁ לְאֵיזֶה, וְאִם אֵינוֹ מְפָרֵשׁ, כָּל מְלָכִים בְּמַשְׁמָע, כֵן לֵאלֹהִים כָּל אֱלֹהִים בְּמַשְׁמָע - אֲפִלּוּ קֹדֶשׁ, אֲבָל כְּשֶׁהִיא נְקוּדָה פַּתָּח, כְּמוֹ לַמֶּלֶךְ, לַמִּדְבָּר, לָעִיר, נוֹדַע בְּאֵיזֶה מֶלֶךְ מְדַבֵּר, וְכֵן לָעִיר נוֹדַע בְּאֵיזֶה עִיר מְדַבֵּר, וְכֵן לָאֱלֹהִים - לְאוֹתָן שֶׁהֻזְהַרְתֶּם עֲלֵיהֶם בְּמָקוֹם אַחֵר; כַּיּוֹצֵא בוֹ אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים, לְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ, הֻצְרַךְ לִנָּקֵד פַּתָּח:

יחרם. יוּמַת; לָמָּה נֶאֱמַר יָחֳרָם וַהֲלֹא כְבָר נֶאֶמְרָה בוֹ מִיתָה בְמָקוֹם אַחֵר וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא וְגוֹ' (דברים י"ז)? אֶלָּא לְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ עַל אֵיזוֹ עֲבוֹדָה חַיָּב מִיתָה - שֶׁלֹּא תֹאמַר כָּל עֲבוֹדוֹת בְּמִיתָה - בָּא וּפֵרֵשׁ לְךָ כָּאן "זֹבֵחַ" לָאֱלֹהִים, לוֹמַר לְךָ, מַה זְּבִיחָה עֲבוֹדָה הַנַּעֲשֵׂית בִּפְנִים לַשָּׁמַיִם, אַף אֲנִי מְרַבֶּה הַמַּקְטִיר וְהַמְנַסֵּךְ שֶׁהֵם עֲבוֹדוֹת בִּפְנִים, וְחַיָּבִים עֲלֵיהֶם לְכָל עֲ"זָ בֵּין שֶׁדַּרְכָּהּ לְעָבְדָהּ בְּכָךְ, בֵּין שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְעָבְדָהּ בְּכָךְ. אֲבָל שְׁאָר עֲבוֹדוֹת, כְּגוֹן הַמְכַבֵּד וְהַמְרַבֵּץ וְהַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק אֵינוֹ בְּמִיתָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

דְדַבַּח לְטַעְוַת עַמְמַיָא יִתְקְטֵל אֶלָהֵן לִשְׁמָא דַיְיָ בִּלְחוֹדוֹהִי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

זבח. על דרך הפשט אינו מדבר על ישראל, כי כבר הזהיר ע"ז בדבור שני רק בעבור הגר וכתוב אחריו נאמר זה, כי בעבורו נאמר כל שוכב עם בהמה ושלא יזבח לעבודת כוכבים, כי כן מנהג עם נכרי והנה ע"ז התנאי יגור בארץ ישראל שלא ישכב עם בהמה, ואמר לאלהים שהיה רגיל לעבדו מקדם ומלת לאלהים כוללת אף המלאכים:

לה' לבדו. רק לשם הנכבד לבדו, שהוא שם העצם, ולא יתערב אחר עמו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

זבח לָאֱלֹהִים - פתח. אבל לֵאלֹהִים משמע לשמו של הקב"ה.

לאלהים - לאותו שאמרתי לך: לא יהיה לך אלהים אחרים.

יחרם - יהרג.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

זוֹבֵחַ לָאֱלֹהִים. לְכָל הָאֱלֹהוּת יַחְדָּיו, אַף עַל פִּי שֶׁבִּכְלָלָם יְכַוֵּן לִכְלוֹל אֶת הָאֵל יִתְבָּרַךְ.

יָחֳרָם. מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר, כִּי חֵרֶם הֵם, אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה כֻּלָּם, וּמִצַּד מַה שֶׁיְּקַבְּלוּם לֶאֱלוֹהַּ, הַמְקַבֵּל הוּא חֵרֶם הָאָמוּר בָּהֶם, כֶּאֱמֹרוֹ "וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ" (דברים ז:כו).

לַה' לְבַדּוֹ. בְּלֹא שִׁתּוּף אֱלֹהִים אֲחֵרִים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

זבח לאלהים לפי הפשט אינו מדבר על ישראל שהרי כבר הוזהרו בדבור לא יהיה לך הא אינו מדבר אלא עם הגר הנזכר אחריו, גם בשבילו נאמר כל שוכב עם בהמה כי כן מנהג ארמאי.

בלתי לה׳‎ לבדו מלמד שאם היה זובח להקב״‎ה ולאלהים אחרים כמו הכותים שכתוב בהם, את ה׳‎ היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים, מאחר שהוא עובד בשותפות יחרם לכך נאמר לבדו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל