אִם־עֶ֛בֶד יִגַּ֥ח הַשּׁ֖וֹר א֣וֹ אָמָ֑ה כֶּ֣סֶף ׀ שְׁלֹשִׁ֣ים שְׁקָלִ֗ים יִתֵּן֙ לַֽאדֹנָ֔יו וְהַשּׁ֖וֹר יִסָּקֵֽל׃ {ס}

אם עבד, או אמה. כְּנַעֲנִיִּים:

שלשים שקלים יתן. גְּזֵרַת הַכָּתוּב הוּא, בֵּין שֶׁהוּא שָׁוֶה אֶלֶף זוּז בֵּין שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא דִּינָר. וְהַשֶּׁקֶל מִשְׁקָלוֹ אַרְבָּעָה זְהוּבִים שֶׁהֵם חֲצִי אֻנְקִיָא לְמִשְׁקָל הַיָּשָׁר שֶׁל קוֹלוֹנְיָ"א:

אִם לְעַבְדָא יַגַח תּוֹרָא אוֹ לְאַמְתָא כְּסַף תְּלָתִין סִלְעִין יִתֵּן לְרִבּוֹנֵהּ וְתוֹרָא יִתְרְגֵם:

אם עבד - כנעני יגח השור המועד, או שור תם פטור.

כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים. כְּעֵרֶךְ הַנְּקֵבָה, כִּי כָמוֹהָ עִנְיַן הָעֶבֶד בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, כִּדְאִיתָא בַּחֲגִיגָה פֶּרֶק קַמָּא.

אם עבד יגח השור במועד דאי בתם נמצא כח עבד חמור מכח בן חורין.

כסף שלשים שקלים כפי ערך נקבה מבת עשרים שנה עד בת ששים, דעבד ואשה כי הדדי נינהו דגמר לה לה מאשה.

והשור יסקל פן ימית בן חורין מאחר שהתחיל ליגח. ולפי שרגילותו של עבד להיות מצוי בין בהמות לשמרן וליתן להם אכילתן ופעמים שממיתים אותו ואתי לאנצויי זה אומר כך וכך היה שוה עבדי וזה יאמר לא היה שוה רק כך וכך, לכך נתן במיתתן קצבה שלשים שקלים אבל בן חורין מלתא דלא שכיחא היא.