שְׁמוֹת כ״א · כ״ג

ואם אסון יהיה. בָּאִשָּׁה:

ונתתה נפש תחת נפש. רַבּוֹתֵינוּ חוֹלְקִים בַּדָּבָר, יֵשׁ אוֹמְרִים נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מָמוֹן אֲבָל לֹא נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, שֶׁהַמִּתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה פָּטוּר מִמִּיתָה, וּמְשַׁלֵּם לְיוֹרְשָׁיו דָּמָיו כְּמוֹ שֶׁהָיָה נִמְכָּר בַּשּׁוּק (שם):

וְאִם מוֹתָא יְהֵא וְתִתֵּן נַפְשָׁא חֳלָף נַפְשָׁא:

ואם אסון יהיה. לאשה ויש מחלוקת, אומרים כי ימות הנוגף בעבור שמחשבתו להרוג אחיו יומת, וראייתם כי על הילדים כתוב ענש יענש ועל מות האשה כתוב ונתת נפש תחת נפש, ואם הוא עונש מה יתרון למות האשה יותר מן הילדים ואם אמרנו שהם בני עונשים למה שינה הכתוב לומר נפש תחת נפש ומחלוקת אחרת אומרת כי המתכוין להרוג את זה והרג את זה לא יומת ושינה הכתוב לומר נפש תחת נפש כי עונש הנפש יותר מהילדים הרבה מאוד וראייתם הכתוב הבא אחריו עין תחת עין, שאינו כמשמעו רק הוא כפר ונזכר זאת הפרשה בעבור עין תחת עין, שן תחת שן כי אחריו כתיב משפט עין העבד ושנו:

ונתתה נפש תחת נפש - ופטור מדמי וולדות.

וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ וְגוֹ׳. נֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמְּכִילְתָּא, יֵשׁ אוֹמְרִים מִיתָה, הֲגַם שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מָמוֹן. וְלִדְבָרָיו יְדֻיַּק אָמְרוֹ וְנָתַתָּה עַל נָכוֹן, שֶׁהוּא דָּבָר הַנִּתָּן מִיָּד לְיָד. וּלְמַאן דְּאָמַר נֶפֶשׁ מַמָּשׁ אָמַר וְנָתַתָּה לוֹמַר כִּי בִּמְקוֹם נְתִינָה הָאֲמוּרָה בְּסָמוּךְ כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה אָסוֹן תִּהְיֶה זוֹ, וְאֵין כָּאן נְתִינָה אַחֶרֶת כִּי פָּטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת, זוּלַת אִם הָיָה אָסוֹן וְהוּא בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, כְּגוֹן שֶׁאָמְדוּ הַמַּכָּה שֶׁאֵינָהּ כְּדֵי לְהָמִית הֲרֵי זֶה חַיָּב, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק (שמות כא:יח) ״וְכִי יְרִיבֻן״.