שְׁמוֹת כ״א · כ״ב

וְכִֽי־יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵעָנֵ֗שׁ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָשִׁ֤ית עָלָיו֙ בַּ֣עַל הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים׃

במילים פשוטות

אם ינצו אנשים ופגעו באישה הרה ויצאו ילדיה מתים, ולא היה אסון באישה עצמה, ייענש המכה בתשלום כפי שיטיל עליו בעל האישה, וייתן על פי הדיינים. רש״י מבאר ש״ונגפו״ הוא לשון דחיפה והכאה, והמדובר בשניים שרבו ונתכוון אחד להכות את חברו והכה את האישה. אבן עזרא מבאר שאלה האנשים הם עברים הניצים ומכים זה את זה, וגם האישה ישראלית. הכתוב מלמד על החובל באישה הרה וגרם להפלת ולדה בלא שנפגעה האישה עצמה, שחייב בתשלום ממון על פי הערכת בעל האישה ואישור הדיינים, ובכך מבחין בין נזק הוולד לבין פגיעה באישה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וכי ינצו אנשים. זֶה עִם זֶה, וְנִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה:

ונגפו. אֵין נְגִיפָה אֶלָּא לְשׁוֹן דְּחִיפָה וְהַכָּאָה, כְּמוֹ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ (תהילים צ"א), בְּטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם (ירמיהו י"ג) וּלְאֶבֶן נֶגֶף (ישעיהו ח'):

ולא יהיה אסון. בָּאִשָּׁה:

ענוש יענש. לְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת לַבַּעַל; שָׁמִין אוֹתָהּ כַּמָּה הָיְתָה רְאוּיָה לִמָּכֵר בַּשּׁוּק לְהַעֲלוֹת בְּדָמֶיהָ בִּשְׁבִיל הֶרְיוֹנָהּ:

ענש יענש. יִגְבּוּ מָמוֹן מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף (דברים כ"ב):

כאשר ישית עליו וגו'. כְּשֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ הַבַּעַל בְּבֵית דִּין לְהָשִׁית עָלָיו עֹנֶשׁ עַל כָּךְ:

ונתן. הַמַּכֶּה דְּמֵי וְלָדוֹת:

בפללים - עַל פִּי הַדַּיָּנִים (מכילתא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲרֵי יִנְצוּן גֻבְרִין וְיִמְחוּן אִתְּתָא מַעַדְיָא וְיִפְּקוּן וַלְדָהָא וְלָא יְהֵי מוֹתָא אִתְגְבָאָה יִתְגְבֵי כְּמָא דִי יְשַׁוִי עֲלוֹהִי בַּעֲלַהּ דְאִתְּתָא וְיִתֵּן עַל מֵימַר דַיָנַיָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וכי ינצו. אלה האנשים הם עברים, שהם נצים מכה זה את זה וכן כתוב למה תכה רעך (למעלה ב יג):

ונגפו. כולל שניהם, כי פעם יהיה פירוש זה או זה וכן באש ישרפו אותו ואתהן (ויקרא כ) זאת או זאת ואם שניהם ישראלים דין אחד להם וזאת האשה היא ישראלית:

ולא יהיה אסון. באשה:

ענוש יענש. בעבור הילדים שיצאו ומתו:

כאשר ישית עליו. אבי הילדים אם יעשה בחפצו הנוגף, ואם לאו יתן עפ"י ב"ד כמו ופללו אלהים (ש"א ב כה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ולא יהיה אסון - באשה.

בפלילים. בשומת הדיינים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וכי ינצו אנשים למה נאמר לפי שהוא אומר וכי יזיד איש לא שמענו אלא על המתכוין להכות את שונאו והכהו שהוא במיתה, אבל המתכוין להכות את שונאו והכה את אוהבו לא שמענו, ת״‎ל וכי ינצו אנשים. ויש דורשין אותו בממון, וה״‎ק לפי שהוא אומר ואיש כי יכה כל נפש אדם, שומע אני אף בן שמנה [חדשים] במשמע ת״‎ל וכי ינצו אנשים, אינו חייב עד שיהרוג בן של קימא.

אשה הרה למה נאמר שהרי כשהוא אומר ויצאו ילדיה למדנו שהיא הרה, אלא ללמדך שאם הכה אותה על ראשה או על אחד מאבריה אינו חייב עד שיכנה במקום עוברה. ד״‎א לחייבו אפילו בולד אחד.

ענוש יענש. פרש״‎י דמי ולדות. וא״‎ת אמאי אינו נהרג על ולדות אלו שהרג, וכ״‎ת שמא נפלים נינהו א״‎כ תקשי לך גבי כל הורג נפש אמאי הוא נהרג שמא טרפה הרג, ואת״‎ל סמכינן ארובא ורובא לאו טרפה נינהו כדאמרינן פ״‎ק דחולין, הכי נמי אית לן למסמך ארובא ורובא דנשי לאו מפילות נינהו אי הכי ליחייב מיתה נוגף האשה, אלא י״‎ל שאינו חייב על שום בריה עד שיצא לאויר העולם כדמוכח במסכת ערכין.

כאשר ישית עליו בעל האשה אם יתפשר עמו. ואם לאו ונתן בפלילים דוגמא בלולה בשמן וחרבה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים. פֵּרוּשׁ, וְכָל אֶחָד מִתְכַּוֵּן לַהֲרוֹג אֶת חֲבֵרוֹ, וּבָאָה הַמַּכָּה בָּאִשָּׁה, בָּזֶה הוּא שֶׁאָמַר כָּל צִדְדֵי הַדִּינִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן.

וְנָגְפוּ וְגוֹ׳. אָמַר לְשׁוֹן רַבִּים, לוֹמַר שֶׁאִם שְׁנֵיהֶם נָפְלוּ עָלֶיהָ וּנְגָפוּהָ, מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק א׳ מֵהִלְכוֹת חוֹבֵל וּמַזִּיק.

אִשָּׁה הָרָה. פֵּרוּשׁ, הַמְּצוּיָה שָׁם בִּידִיעָתָם, אֲבָל אִם בָּאָה וְעָמְדָה בִּגְבוּלָם וּנְגָפוּהָ בְּלֹא יְדִיעָה - פְּטוּרִים מִכְּלוּם, מִדִּין שֶׁכָּתַב בַּיְּרוּשַׁלְמִי וּפָסְקוֹ רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק א׳ מֵהִלְכוֹת חוֹבֵל וּמַזִּיק, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אִם הָיָה אֶחָד יָשֵׁן וּבָא אֶחָד וְשָׁכַב בְּצִדּוֹ, הֲרֵי זֶה פָּטוּר הַיָּשֵׁן גַּם מֵהַנֶּזֶק, כִּי זֶה אוֹנֶס מִיקְרֵי.

כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה. פֵּרוּשׁ, לְצַד כִּי הוּא הַנּוֹטֵל דְּמֵי וְלָדוֹת, הוּא יִהְיֶה בַּעַל דִּינוֹ בְּעֹנֶשׁ זֶה לָקַחַת מִמֶּנּוּ הָרָאוּי לוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל