שְׁמוֹת כ״א · ט״ו

ומכה אביו ואמו. לְפִי שֶׁלִּמְּדָנוּ עַל הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא בְתַשְׁלוּמִין וְלֹא בְמִיתָה, הֻצְרַךְ לוֹמַר עַל הַחוֹבֵל בְּאָבִיו שֶׁהוּא בְמִיתָה, וְאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְהַכָּאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַבּוּרָה (סנהדרין פ"ה):

אביו ואמו. אוֹ זֶה אוֹ זֶה:

מות יומת. בְּחֶנֶק (מכילתא):

וּדְיִמְחֵי אֲבוּהִי וְאִמֵהּ אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל:

ומכה. בעבור שהזכיר מכה איש ומת (פ' יב) הוצרך לפרש כי יש מכה בלא מיתת המוכה שימות, כמו מכה אביו, ומכה ישרת בעבור אחר, ובעבור כבוד האבות הוצרך לומר אפילו שלא יכם רק יקללם יומת:

ומכה אביו - בעושה חבורה פירשו רבותינו.

ומכה אביו ואמו למה נאמר לפי שכשהוא אומר עין תחת עין הוציאו מכללו. ונאמרה פרשה זו להחמיר עליו שהוא במיתה אע״‎פ שלא המיתו אלא עשה בו חבורה כדגמרינן הקישא מכה בהמה ומכה אדם מה מכה בהמה אינו חייב עד שיעשה בה חבורה אף מכה אביו אינו חייב עד שיעשה בו חבורה אע״‎ג שהוא אביו או אמו, ולפי שיש לו דין רוצח סמכו לרוצח.

ומכה אביו ואמו מות יומת עונש שמענו אזהרה מנין ת״‎ל ארבעים יכנו לא יוסיף והלא דברים ק״‎ו. ומה מי שהוא מצווה להכות הרי הוא מוזהר שלא להכות מי שאינו מצווה להכות אינו דין שיהא מוזהר שלא להכות. [אביו ואמו וי״‎ו במקום או].