שְׁמוֹת כ״א · ט״ז

וגנב איש ומכרו. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גּוֹנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו (דברים כ"ד), אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ שֶׁגָּנַב נֶפֶשׁ, אִשָּׁה אוֹ טֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרוֹגִינוֹס שֶׁגָּנְבוּ מִנַּיִן? תַּ"לֹ וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ. וּלְפִי שֶׁנֶּאֱ' כָּאן וְגֹנֵב אִישׁ, אֵין לִי אֶלָּא גּוֹנֵב אִישׁ, גּוֹנֵב אִשָּׁה מִנַּיִן? תַּ"לֹ גֹּנֵב נֶפֶשׁ, לְכָךְ הֻצְרְכוּ שְׁנֵיהֶם, מַה שֶּׁחִסֵּר זֶה גִּלָּה זֶה (סנהדרין שם):

ונמצא בידו. שֶׁרָאוּהוּ עֵדִים שֶׁגְּנָבוֹ וּמְכָרוֹ, וְנִמְצָא כְבָר בְּיָדוֹ קֹדֶם מְכִירָה (שם):

מות יומת. בְּחֶנֶק; כָּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה סְתָם חֶנֶק הִיא (וְהִפְסִיק הָעִנְיָן וְכָתַב וְגֹנֵב אִישׁ בֵּין מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ לִמְקַלֵּל אָבִיו, וְנִרְאֶה לִי הַיְנוּ פְּלוּגְתָּא, דְּמַר סָבַר מַקְּשִׁינַן הַכָּאָה לִקְלָלָה וּמַר סָבַר לָא מַקְּשִׁינַן (שם)):

וְדִיִגְנוּב נַפְשָׁא מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִיזַבְּנִנֵהּ וְיִשְׁתְּכַח בִּידֵהּ אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל:

וגנב. אמר הגאון למה נכנס זה הפסוק בין מכה אביו ובין מקלל אביו, והשיב כי הכתוב לא ידבר רק על ההוה, כי הנגנבים היו קטנים, ונגדלו בארץ נכריה לא יכירו אבותיהם ויתכן שיכום ויקללום והעונש על הגנב:

ונמצא בידו בשוק לפני המכרו יומת:

וגנב איש למה נאמר, לפי שנאמר ״‎כי ימצא איש גונב נפש״‎, אין לי אלא עדים של גנבה, עדים של מכירה מנין? ת״‎ל וגנב איש ומכרו לפי שדינו בחנק כדין מכה אביו, ועוד ששניהם עשו מעשה מחיים סמכו למכה אביו.

ונמצא בידו. הפשע ע״‎י עדים, או נתגלה הבירור כאילו נמצא בידו.

מות יומת. שהרי הוא מביאו לידי מיתה שהקונה אותו יעשה ממנו רצונו. עונש שמענו אזהרה מנין ת״‎ל לא תגנב.