וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים׃ {ס}

ויעמוד העם מרחוק, ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוהים. רש״י מבאר ״ניגש אל הערפל״ - לפנים משלוש מחיצות: חושך, ענן וערפל, שנאמר ״וההר בוער באש עד לב השמים חושך ענן וערפל״, וערפל הוא עב הענן. אבן עזרא מבאר שהזכיר זאת פעם אחרת כי משה היה עושה היפך מעשיהם - אלה עמדו מרחוק ומשה ניגש אל הערפל. הפסוק מנגיד בין העם למשה: בעוד העם נרתע ועומד מרחוק מתוך יראה, ניגש משה דווקא אל תוך הערפל שבו שרתה השכינה. אומץ ליבו של משה והתקרבותו אל ה׳ מבליטים את מדרגתו הרוחנית הייחודית - הוא לבדו נכנס לפנים משלוש המחיצות של החושך, הענן והערפל, אל המקום שבו נמצא כבוד ה׳.