שְׁמוֹת כ׳ · י״ט

וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם׃

במילים פשוטות

ה׳ אומר למשה ״כה תאמר אל בני ישראל: אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם״. רש״י מבאר ״כה תאמר״ - בלשון הזה, ו״אתם ראיתם״ - יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחים לו, שמה שאחרים משיחים לו פעמים שליבו חלוק מלהאמין. עוד הוא מעיר שכתוב אחד אומר ״מן השמים״ וכתוב אחר ״וירד ה׳ על הר סיני״. אבן עזרא מבאר שרבים השתבשו בעניין זה, ומיישב בעזרת משל שהמדבר אל האדם הוא רוחני. ה׳ מדגיש לישראל שהם עצמם היו עדים לכך שהדיבור בא מן השמים. עדות ראייה ישירה זו היא בסיס איתן לאמונה, שכן מה שהאדם רואה בעיניו חזק מכל מה שנמסר לו מפי אחרים. בכך מבסס ה׳ את אמיתות ההתגלות ואת תוקף המצוות שיינתנו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כה תאמר. בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה:

אתם ראיתם. יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין מַה שֶּׁאָדָם רוֹאֶה לְמַה שֶּׁאֲחֵרִים מְשִׂיחִין לוֹ, שֶׁמַּה שֶּׁאֲחֵרִים מְשִׂיחִין לוֹ פְּעָמִים שֶׁלִּבּוֹ חָלוּק מִלְּהַאֲמִין (מכילתא):

כי מן השמים דברתי. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי (שמות י"ט), בָּא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְהִכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם - מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קוֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה (דברים ד'), כְּבוֹדוֹ בַּשָּׁמַיִם וְאִשּׁוֹ וּגְבוּרָתוֹ עַל הָאָרֶץ; דָּ"אַ: הִרְכִּין שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְהִצִּיעָן עַל הָהָר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד (תהילים י"ח):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה כִּדְנַן תֵּימַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אַתּוּן חֲזִיתּוּן אֲרֵי מִן שְׁמַיָא מַלֵילִית עִמְכוֹן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויאמר ה'. רבים השתבשו בעבור שמצאו ודבריו שמעת מתוך האש (דבר' ד לו) שהיה בהר סיני, כי כתוב וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר (למעלה יט כ), ועתה אמר מן השמים דברתי עמכם, ומי שיש לו לב יבין הטעם בפ' כי תשא רק עתה אתן לך משל, אולי יבין מי שאין לו לב, חשוב שיהיה כדמות אדם ראשו בשמים, ורגליו על הר סיני, וזה טעם וירד, ומן השמים ידבר, כמו ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים (זכרי' יד ד) כי ידענו שהשמים והארץ מלא כבודו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. כְּעִנְיַן "הַמַּגְבִּיהִי לָשֶׁבֶת, הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת" (תהלים קיג:ה-ו).

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם ולא מן הארץ, ואעפ״‎כ לא ראיתם דמות כבודי וכן הוא אומר כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה׳‎ וגו', ומאחר שכן הוא אין לכם לעשות אתי אלהי כסף ואלהי זהב משום תמונה שבעולם לומר זה דמות מראה הכבוד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם וְגוֹ׳. רז״ל אָמְרוּ (מכילתא יתרו פרשה ה) שֶׁנִּרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם כְּגִבּוֹר עוֹשֶׂה מִלְחָמָה, וְעַל הַר סִינַי כְּזָקֵן יוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה. וְהִנֵּה הַגִּבּוֹר בַּמִּלְחָמָה מוֹרֶה עַל מַרְאֶה אֲדֻמָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו סג, ב-ג) ״מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת, פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וְגוֹ׳, וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי״ וְגוֹ׳. וְזָקֵן יוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה מוֹרֶה עַל מַרְאֶה לְבָנָה, ״לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא״ (דניאל ז, ט). וְאִם אוּלַי לְזֵכֶר זֶה תִּרְצוּ לַעֲשׂוֹת צוּרוֹת לְבָנוֹת מִן כֶּסֶף וְצוּרוֹת אֲדֻמּוֹת מִן זָהָב, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עֲלֵיכֶם עַל יְדֵי צוּרוֹת אֵלּוּ שֶׁפַע רָצוֹן מִסִּבָּה רִאשׁוֹנָה יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן אָמַר ״אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם״ - כְּזָקֵן יוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה, וּכְבָר רְאִיתֶם בַּיָּם דִּמְיוֹן הָאֹדֶם. עַל כֵּן אֲנִי צָרִיךְ לְהַזְהִיר אֶתְכֶם שֶׁלֹּא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.

וְאָמַר ״אִתִּי״ וְ״לָכֶם״, כִּי הַצּוּרוֹת לְבָנוֹת מִכֶּסֶף הוּא כְּדֵי לִהְיוֹת אִתִּי, כִּי אֲנִי ה׳ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל, וְתִרְצוּ בְּמַרְאֶה זוֹ לְקָרֵב הַתַּלְמִיד אֶל הַמְלַמֵּד. אֲבָל הַצּוּרָה הָאֲדֻמָּה מִזָּהָב תַּעֲשׂוּ לָכֶם, שֶׁתִּהְיוּ נִצּוֹלִין מִן הָעוֹשֶׂה מִלְחָמָה שֶׁלֹּא יִלָּחֵם גַּם בָּכֶם. אַךְ מֵאַחַר שֶׁאָמַר מִיָּד ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״ (שמות כ:כא), נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁהוּא נִקְשָׁר עִם תְּחִלַּת הָעִנְיָן, כִּי רָצָה ה׳ שֶׁיִּבְנוּ מִזְבַּח אֲדָמָה וְלֹא מִכֶּסֶף וְזָהָב, כִּי הָעוֹשֶׂה כֵן דּוֹמֶה כְּאִלּוּ עָשָׂה אֱלֹהֵי כֶּסֶף וְזָהָב, כִּי אֵין חֵפֶץ לַה׳ בְּהַרְבּוֹת מַתַּת כֶּסֶף וְזָהָב, כִּי אִם ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״, הַמּוֹרֶה עַל מִדַּת הַהַכְנָעָה, ״כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה׳״ (ירמיהו ט:כג), וּמִמֶּנִּי יִרְאוּ וְכֵן יַעֲשׂוּ. כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עִנְוְתָנוּתוֹ (מגילה לא.), וּמוֹרֶה עַל שְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר חֻבַּר מִן אוֹתִיּוֹת אֲשֶׁר מִסְפָּרָם עוֹלֶה הַמּוּעָט מִכָּל אוֹתִיּוֹת אָלֶ״ף בֵּי״ת, כְּשֶׁתִּכְתֹּב יוֹ״ד הֵ״א וָא״ו הֵ״א בְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה (פרשת מקץ מא:א). וְכֵן בְּפָרָשָׁה זוֹ, אַחַר שֶׁגָּמַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תֵּיבוֹת כְּמִנְיַן עֵקֶב, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ יַעֲקֹב בַּעַל הַטּוּרִים וְעָשָׂה כַּמָּה פֵּרוּשִׁים עַל מִלַּת עֵקֶב. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁזֶּה רֶמֶז לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר (משלי כב:ד) ״עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה׳״, כִּי כָל הַמִּתְיַהֵר חָכְמַת תּוֹרָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וְהַהַכְנָעָה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה׳, וְהִיא יְסוֹד לְכָל הַתּוֹרָה. עַל כֵּן אָמַר ״אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם״ (שמות כ:יט), כִּי ״רָם ה׳ וְשָׁפָל יִרְאֶה״ (תהלים קלח:ו). וְאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁכִינָתִי בַּשָּׁמַיִם, מִכָּל מָקוֹם מִמְּכוֹן שִׁבְתִּי דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם, וְזֶה מוֹפֵת שֶׁאֵין חֵפֶץ לַה׳ בְּרָמֵי הַקּוֹמָה. לְפִיכָךְ ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף״ וְגוֹ׳ (שמות כ:יט), וְזֶה צִוּוּי עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנּוּ מִכֶּסֶף וְזָהָב, כִּי אִם ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״, הַמּוֹרֶה עַל מִדַּת הָעֲנָוָה.

וְאָמַר ״בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי״. שֶׁהוּא מְחֻבָּר מִן אוֹתִיּוֹת שֶׁמִּסְפָּרָם הַמּוּעָט כָּאָמוּר, אָז ״אָבֹא אֵלֶיךָ״ אֶל דַּכָּא וּשְׁפַל אֲנָשִׁים כָּמוֹךָ, כִּדְמַסִּיק בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (ה) ״אֶשְׁכּוֹן אֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ״ (ישעיה נז, טו), רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא, חַד אָמַר אִתִּי דַּכָּא, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י אֲנִי מַגְבִּיהוֹ עַד שֶׁשּׁוֹכֵן אֶצְלִי, וְחַד אָמַר אֲנִי אֶת דַּכָּא, רְצוֹנוֹ לוֹמַר אֲנִי מַרְבִּיץ שְׁכִינָתִי אֶצְלוֹ. וּמִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר אֲנִי אֶת דַּכָּא, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִנִּיחַ כָּל הֶהָרִים וּגְבָעוֹת וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ עַל הַר סִינַי, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״אָבֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ״, דְּהַיְנוּ אֲנִי אֶת דַּכָּא.

מקור: ספריא · נחלת הכלל