כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
למען יארכון ימיך. אִם תְּכַבֵּד יַאֲרִיכוּן וְאִם לָאו יִקְצְרוּן, שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה נוֹטָרִיקוֹן הֵם נִדְרָשִׁים - מִכְּלַל הֵן לָאו וּמִכְּלַל לָאו הֵן (מכילתא):
יַקַר יָת אָבוּךְ וְיָת אִמָךְ בְּדִיל דְיוֹרְכוּן יוֹמָיךְ עַל אַרְעָא דַיְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ:
כבד את אביך. כבר הזכרתי כי בחמשה דברים הראשונים זכר הַשֵם, וְשִׁם עם כולם "ה' אלהיך":
ומלת יאריכון. פועל יוצא כי הן יהיו סבה, והעד "ולמען תאריכו ימים" (דברי' יא ט) והארכת ימים (שם כב ז) בעבור המצוה שתעשה נמצאת אתה מאריך ימיך:
ואמר על האדמה, כי כאשר ישמרו ישראל זאת המצוה לא יגלו ממנה וכתוב אב ואם הקלו בך (יחז' כב ז) והנה במצות כבוד אב שלא יעשה ההפוך שיהיה מקלל או מקלה, וחייב מיתה על המקלל כי השומעים ישמעו הקללה מפיו, ולא חייב כן על המקלה, כי המקלה יוכל לעשות ג"כ בסתר ע"כ צוה הכתוב שיהיה במלת ארור ככל הכתובים שהם בסתר:
לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ. אֵלּוּ הַחֲמִשָּׁה דִבְּרוֹת בִּשְׁמִירָתָן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ, שֶׁיְּסַבְּבוּ לְךָ אֹרֶךְ יָמִים בִּלְתִּי בַּעַל תַּכְלִית שֶׁלֹּא יִפֹּל בּוֹ רֹחַב, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לט:) "לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ". כִּי אָמְנָם עִנְיַן אֵלּוּ הַחֲמִשָּׁה דִבְּרוֹת הוּא כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד לָאֵל יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר בּוֹ יִנְחַל הַמְכַבֵּד חַיֵּי עוֹלָם, וְזֶה שֶׁנֵּדָעֵהוּ לִמְהַוֶּה מֵאַיִן, וְלִהְיוֹת אֱלֹהֶיךָ הוּא לְבַדּוֹ, וְלֹא נַעֲבוֹד זוּלָתוֹ, וְלֹא נִמְרֶה בוֹ בְּמַחֲשָׁבָה בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה, וּנְכַבְּדֵהוּ, הֲלֹא הוּא אָבִינוּ קָנָנוּ:
עַל הָאֲדָמָה. בִּשְׁמִירָתָם תִּזְכֶּה לָזֶה שֶׁאוֹתוֹ אֹרֶךְ יָמִים שֶׁאָמַרְתִּי תִּקְנֶהוּ בְּשִׁבְתְּךָ עַל הָאֲדָמָה, שֶׁלֹּא תִגְלֶה מִמֶּנָּה. אָמְנָם הַחֲמִשָּׁה דִבְּרוֹת אֲחֵרוֹת, וְהֵן שֶׁלֹּא נַזִּיק לָאָדָם בְּגוּפוֹ, בִּכְבוֹדוֹ וּבְמָמוֹנוֹ, בְּמַעֲשֶׂה, בְּדִבּוּר וּבְמַחֲשָׁבָה, הֵן אַזְהָרוֹת שׁוֹמְרוֹת מֵהָעֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
כבד את אביך ונאמר כבד את ה׳ מהונך, נאמר אביו ואמו תיראו ונאמר את ה׳ אלהיך תירא. נאמר מקלל אביו ואמו מות יומת ונאמר כי יקלל אלהיו ונשא חטאו. ללמד שהקיש הקב״ה ענינם לענינו אבל א״א לומר מכה כלפי מעלה, וכן בדין ששלשתן שותפים בו.
אשר ה׳ אלהיך נתן לך שאל טורנוסרופוס הרשע לרבי עקיבא מפני מה שמו של הקב״ה נזכר בחמש דברות הראשונות ואינו נזכר בחמש דברות האחרונות, הלך לו ר׳ עקיבא לפלטרין של טורנוסרופוס והראה לו את רומחו חזר והלך לטרקלין שלו והראה לו שם את מגינו חזר והלך לקלמרין שלו והראה לו שם את שריונו וכלי זיינו, חזר והוליכו לבית הכסא שלו אמר לו מפני מה לא נתת כאן כלי זיינך אמר לו מפני שהוא גנאי לי להניחם במקום הטנופת. אמר לו רבי עקיבא כך בדברות הראשונות אין שם אלא דרך כבוד ולכך נכתב שם שמו של הקב״ה אבל בחמש אחרונות שמדבר ברציחה וניאוף גנבה ועדות שקר וחמוד לא רצה להזכיר שמו בהם. ד״א חמש דברות הראשונות העובר עליהם אינו רע אלא לשמים לפיכך הזכיר שמו בכולם שהרי לשמו הם קבועים אבל חמש האחרונות אינם אלא לבריות לפיכך לא חש להזכיר שמו בהם. [למען יארכון ימיך הא אם לא תכבדהו יתקצרו].
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ. בְּמִצְוָה זוֹ חָתַם חֲמִשָּׁה דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת הַמְדַבְּרִים בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, כִּי מִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בְּכוּלָּם ״ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, וְלֹא הִזְכִּיר הַשֵּׁם בְּכָל חָמֵשׁ דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת הַמְדַבְּרִים בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וּמִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, מִכָּל מָקוֹם מִצְוָה זוֹ נוֹגַעַת גַּם בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, לְפִי שֶׁשְּׁלֹשָׁה שׁוּתָּפִין בָּאָדָם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָבִיו וְאִמּוֹ. וְאִם תְּכַבֵּד אָב וָאֵם בַּעֲבוּר שֶׁמֵּהֶם נוֹצַר הַחֹמֶר וְהַגּוּף הַכָּלֶה וְהַבָּלֶה, קַל וָחֹמֶר בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קַל וָחֹמֶר שֶׁתְּכַבֵּד אֶת אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֲשֶׁר נָתַן בְּךָ הַנְּשָׁמָה, הַחֵלֶק הַמְעֻלֶּה הַקַּיָּם לָנֶצַח. וּבְמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (ל:) תָּנוּ רַבָּנָן: ״שְׁלֹשָׁה שׁוּתָּפִין בָּאָדָם״ כוּ׳, וּמַסִּיק שָׁם: ״בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ דַּרְתִּי בֵּינֵיכֶם וְכִבַּדְתּוּנִי״. וְקָשֶׁה: דִּירָה מַאן דְּכַר שְׁמַהּ? וּמֵהֵיכָן לָמְדוּ לוֹמַר ״כְּאִלּוּ דַּרְתִּי בֵּינֵיכֶם״? וַדַּאי לָמְדוּ זֶה מִמָּה שֶׁמָּצִינוּ שֶׁבְּכָל חָמֵשׁ דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת לֹא נִזְכַּר הַשֵּׁם, לְפִי שֶׁמְּדַבְּרִים בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְאִם כֵּן לָמָּה הִזְכִּיר ״ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ אֵצֶל כִּבּוּד אָב וָאֵם? אֶלָּא שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּירָה לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ אֵצֶל אָב וָאֵם, לוֹמַר שֶׁהַמְכַבֵּד אָב וָאֵם כְּאִלּוּ ״דַּרְתִּי בֵּינֵיכֶם וְכִבַּדְתּוּנִי״. וְעַל כֵּן שְׂכָרוֹ אֲרִיכוּת יָמִים, כִּי הַדְּבֵקוּת בַּה׳ מְקוֹר חַיִּים נוֹתֵן חַיִּים אֲרוּכִים אֶל הָאָדָם. וְאִם הוּא מְכַבֵּד אָב וָאֵם בַּעֲבוּר שֶׁמֵּהֶם נוֹצַר הַחֹמֶר, אִם כֵּן גַּם הַנְּשָׁמָה חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל תִּתֵּן כָּבוֹד לְאָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְעַל יְדֵי הַדְּבֵקוּת שֶׁיֵּשׁ לָהּ עִמּוֹ תִּזְכֶּה לַאֲרִיכוּת יָמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ד, ד) ״וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם״.
לְמַעַן יַאֲרִיכוּן. אָמַר יַאֲרִיכוּן שֶׁמַּשְׁמָע מֵעַצְמָם, וְלֹא אָמַר ״אַאֲרִיךְ יָמֶיךָ״. אוּלַי שֶׁיִּרְצֶה לוֹמַר כִּי מִצְוָה זוֹ סְגֻלָּתָהּ הִיא אֲרִיכוּת יָמִים מִלְּבַד שְׂכָרָהּ מֵה׳, כִּי יֵשׁ מִצְווֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סְגֻלּוֹת נִפְלָאוֹת מִלְּבַד שָׂכָר אֲשֶׁר קָבַע לָהֶם ה׳, וְזוֹ גִּלָּה אוֹתָהּ ה׳.
