שְׁמוֹת כ׳ · י״א

וינח ביום השביעי. כִּבְיָכוֹל הִכְתִּיב בְּעַצְמוֹ מְנוּחָה, לְלַמֵּד הֵימֶנּוּ קַל וָחֹמֶר לָאָדָם שֶׁמְּלַאכְתּוֹ בְעָמָל וִיגִיעָה שֶׁיִּהְיֶה נָח בְּשַׁבָּת (מכילתא):

ברך, ויקדשהו. בֵּרְכוֹ בַמָּן - לְכָפְלוֹ בַּשִּׁשִּׁי לֶחֶם מִשְׁנֶה, וְקִדְּשׁוֹ בַמָּן - שֶׁלֹּא הָיָה יוֹרֵד בּוֹ (מכילתא):

אֲרֵי שִׁתָּא יוֹמִין עֲבַד יְיָ יָת שְׁמַיָא וְיָת אַרְעָא יָת יַמָא וְיָת כָּל דִי בְהוֹן וְנָח בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה עַל כֵּן בָּרִיךְ יְיָ יָת יוֹמָא דְשַׁבְּתָא וְקַדְשֵׁהּ:

על כן ברך ה' את יום השבת - כמו שפירשתי בבראשית. כי על כן - אשר ברך ה' את יום השבת - שבהגיע את יום השבת כבר ברא הקב"ה כל צרכי הבריות ומזונותם ונמצא השבת מבורך מכל טוב. ולכך ויקדשהו - לשבות בו לעדות, כמו ששבת הקב"ה שברא תחלה הכל ואח"כ שבת.

כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה'. וְהַמְכֻוָּן מֵהֶם שֶׁיִּדְמֶה הָאָדָם לְבוֹרְאוֹ כְּפִי הָאֶפְשָׁר, וְזֶה בְּעִיּוּן וּבְתַלְמוּד וּבְמַעֲשֶׂה הַבְּחִירִי לְרָצוֹן לְפָנָיו.

וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. שֶׁבּוֹ כְּבָר נִשְׁלַם כָּל הַצָּרִיךְ לְהָבִיא הַמְּכֻוָּן אֶל תַּכְלִית, וּבִשְׁלֵמוּת תִּהְיֶה הַמְּנוּחָה.

עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. בְּנֶפֶשׁ יְתֵרָה, וְהִיא הֲכָנָה יְתֵרָה לַעֲבוֹדַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ:

וַיְקַדְּשֵׁהוּ. שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ לַה':

כי ששת ימים עשה ששת פני אויר חללו של עולם נבראו בששת ימים כי ששת ימים עשה את השמים וגו׳‎ מה נותר לך הרי הכל בכלל. פסוק זה מעיד עליו וישבות ביום השביעי שלא עשה בו מלאכה.

וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. כָּאן נִתְחַכֵּם ה׳ לֶאֱסוֹר מְלָאכוֹת אֲשֶׁר מָנוּ חֲכָמִים אַרְבָּעִים מְלָאכוֹת [חָסֵר אַחַת] שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מְלָאכָה שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם טוֹרַח כְּלָל בַּעֲשִׂיָּתָהּ, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר הַמּוֹצִיא כְּלִי מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְהֵפֶךְ וְכַדּוֹמֶה לָזֶה רַבִּים, וְחִיְּבָה הַתּוֹרָה מִיתָה עֲלֵיהֶם. וְיֹאמַר אָדָם: מַה טוֹרַח יֵשׁ בְּדָבָר זֶה לְהִתְחַיֵּב? לָזֶה אָמַר הַכָּתוּב כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים וְגוֹ׳ וַיָּנַח וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, דּוֹק וְהַשְׂכֵּל בַּטַּעַם וְתֵדַע כִּי אֵין הַדָּבָר לְצַד הַטּוֹרַח לְבַד, וַהֲרֵי מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ישעיהו מ:כח) ״לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע״ וּבוֹ לֹא יֻצְדַּק לוֹמַר מְנוּחָה, אֶלָּא הַכַּוָּנָה הִיא לְצַד הַפְּעֻלָּה הַיּוֹצֵאת אָנוּ דָּנִים, הֲגַם שֶׁלֹּא תִהְיֶה בָּהּ יְגִיעָה וָטוֹרַח. וְלָזֶה כָּל שֶׁשֵּׁם מְלָאכָה עָלֶיהָ, הֲגַם כִּי יַעֲשֶׂנָּה אָדָם בְּלֹא הַרְגָּשַׁת דָּבָר, הֲרֵי זֶה חַיָּב עָלֶיהָ.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כִּי לֹא עָשָׂה בִּתְכוּנַת בְּרִיאָתָם שֶׁיַּעַמְדוּ אֶלָּא שֵׁשֶׁת יָמִים, וּמֵעַתָּה יִצְטָרֵךְ ה׳ לְחַדֵּשׁ הַבְּרִיאָה בְּכָל יוֹם, וּבְאֶמְצָעוּת נֶפֶשׁ הָעוֹלָם שֶׁהוּא הַשַּׁבָּת שֶׁבָּרָא ה׳ נָח מֵהַתְמָדַת הַמְּלָאכָה, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה י,ט) שֶׁהָיָה הָעוֹלָם רוֹפֵף וְרוֹעֵד וּבְבֹא שַׁבָּת עָמַד בְּקִיּוּמוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְיוֹם זֶה מַעֲמִיד הָעוֹלָם עוֹד שֵׁשֶׁת יָמִים, וּבְכָל יוֹם שִׁשִּׁי לָעֶרֶב שֶׁכָּלְתָה תְּכוּנַת הָעוֹלָם יָבֹא שַׁבָּת וִיקַיֵּם הָעוֹלָם עוֹד שֵׁשֶׁת יָמִים אֲחֵרִים וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, וְעַיֵּן פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (בראשית ב:ב).