שְׁמוֹת ב׳ · כ״ב

וִילֵדַת בַּר וּקְרָא יָת שְׁמֵהּ גֵרְשֹׁם אֲרֵי אֲמַר דַיָר הֲוֵיתִי בְּאַרַע נוּכְרָאָה:

ותלד. כי אמר, משה, וזאת צפורה היא האשה הכושית אשר אמר, ואשר כתוב בדברי הימים דמשה אל תאמין, וכלל אומר לך כל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה אין לסמוך עליו, ואף כי יש בו דברים שמכחישים הדעת הנכונה וככה ספר זרובבל, וגם ס' אלדד הדני והדומה להם:

בארץ נכריה - שכך משמע גרשום גר שם בארץ רחוקה.

גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. גֵּר בְּאֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי.

ותהר לא נאמר, ללמד שהיתה בחורה והריון אין ניכר בה.

ויקרא את שמו גרשם. מתוך קו הדין היה לו לקרוא לבנו הראשון על שם הנס שהצילו הקב״‎ה מחרב פרעה ולא הזכיר את הנס אלא על שם בנו הקטן שהוא אליעזר. אלא י״‎ל לא היתה ההצלה חשובה בעיניו כל זמן שמלך מצרים חי שהרי לעולם היה ירא ממנו בכל מקום שהולך וכשאמר לו הקב״‎ה כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך כלומר מלך מצרים אז הזכיר חשיבות הנס. מיד באותו זמן כשנולד לו בן שני כדכתיב ויהי בדרך במלון וגו׳‎ שנענש על שלא מל אליעזר בנו שנולד באותו פרק. ד״‎א כשנולד גרשום עדיין היה משה חדש במקומו ונחשב כגר והיה ירא להזכיר מפני מה ברח ממצרים פן יגרשהו חותנו אבל אחר שנתיישב לא הקפיד.

גֵּר הָיִיתִי. לְשׁוֹן עָבָר, כִּי בִּזְמַן שֶׁנִּכְתְּבָה הַתּוֹרָה יְדַבֵּר הַכָּתוּב. אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ גֵּר הָיִיתִי עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהילים קיט:יט) ״גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ״, כִּי הַצַּדִּיקִים אֵינָם בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא כְּגֵרִים בְּלֹא שׁוּם יִשּׁוּב, וְהוּא אָמְרוֹ גֵּר הָיִיתִי מֵעוֹדִי, וְנוֹסַף לִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה לְצַד שֶׁהָיָה חוּץ מֵאֶחָיו וּבֵית אָבִיו: