שְׁמוֹת ב׳ · כ׳

למה זה עזבתן. הִכִּיר בּוֹ שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁהַמַּיִם עוֹלִים לִקְרָאתוֹ (שמות רבה א'):

ויאכל לחם. שֶׁמָּא יִשָּׂא אַחַת מִכֶּם; כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: "כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל" (בראשית ל"ט):

וַאֲמַר לִבְנָתֵיהּ וְאָן הוּא לְמָא דְנַן שְׁבַקְתִּין יָת גַבְרָא קְרַן לֵהּ וְיֵכוּל לַחְמָא:

ויאמר אל בנותיו. אבי האב יקרא אב כמו אלהי אבי אברהם (ברא' לב י) גם נבוכדנצר אבוך (דניאל ה יה) ובן הבן יקרא בן, וככה הבנות בנותי והבנים בני (ברא' לא מג), "ואנת בְרֵה בלשצר" (דניאל ה כב):

ויאמר, הנה תפס הכתוב דרך קצרה שלא הזכיר ותקראנה לו, כי ידוע הוא מדרך הסברא:

קִרֶאן לו. מלה זרה בעבור שאין על משקלה:

לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן. מֵאַחַר שֶׁהוּא אוֹרֵחַ וְאִישׁ חֶסֶד, הָיָה לָכֵן לִגְמֹל עִמּוֹ חֶסֶד הַכְנָסַת אוֹרְחִים.

למה עזבתן פרש״‎י שהמים עולים לקראתו, שהרי לשון דלה דלה לנו לשון עליה וגבהות.

לָמָּה זֶּה וְגוֹ׳. כְּאִלּוּ אָמַר: לָמָּה עֲזַבְתֶּן אֶת זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר גְּמַלְכֶם טוֹבוֹת. אוֹ יִרְצֶה שֶׁמַּקְפִּיד עַל זְמַן שֶׁעֲזָבוּהוּ מֵאָז עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לִקְרֹא לוֹ, וְטַעְמוֹ כִּי אֵינוֹ מֵהַמּוּסָר שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמָּהֶם אִישׁ נָכְרִי חֶסֶד וְיָבֹאוּ וְיַנִּיחוּהוּ יַעֲמֹד בַּחוּץ. אוֹ יִרְצֶה שֶׁהֲגַם שֶׁיַּקְפִּיד יִתְרוֹ עַל הִתְקָרְבוּתָם עִם אֲנָשִׁים, אָמַר כִּי יִשְׁתַּנֶּה זֶה מִכֻּלָּם, וְהוּא אָמְרוֹ לָמָּה זֶה וְגוֹ׳, כִּי מַעֲשָׂיו מוֹכִיחוֹת כִּי אִישׁ חֶסֶד הוּא, וּמַה גַּם לְדִבְרֵיהֶם (שמות רבה א,לב) שֶׁאָמְרוּ לוֹ שֶׁעָלוּ הַמַּיִם לִקְרָאתוֹ, הֲרֵי זֶה מְשֻׁנֶּה לִשְׁבַח שְׁבָחִים.