שְׁמוֹת ב׳ · י״ז

ויגרשום. מִפְּנֵי הַנִּדּוּי (שם):

וַאֲתוֹ רָעַיָא וּטְרָדוּנוּן וְקָם משֶׁה וּפְרָקִנוּן וְאַשְׁקֵי יָת עַנְהֵן:

ויבאו. מ"ם ויגרשום כמו נו"ן שלא תתערב המלה עם הנו"ן הנוסף לעתיד, וככה צאנם במ"ם שלא להתחבר שני נונין:

וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן. בִּהְיוֹת שְׁנֵי בַּעֲלֵי הָרִיב נָכְרִים, לֹא הִתְעוֹרֵר לְהִנָּקֵם, גַּם לֹא הִקְפִּיד לְיַשֵּׁר אָרְחוֹתָם בְּתוֹכָחוֹת מוּסָר, רַק קָם לְהוֹשִׁיעַ אֶת הָעֲשׁוּקִים מִיַּד עוֹשְׁקֵיהֶם.

[ויגרשום לשון זכר גבי נקבה].