שְׁמוֹת ב׳ · ט״ז

ולכהן מדין. רַב שֶׁבָּהֶן; וּפָרַשׁ לוֹ מֵעֲ"זָ וְנִדּוּהוּ מֵאֶצְלָם (שם):

את הרהטים. אֶת בְּרֵכוֹת מְרוּצוֹת הַמַּיִם הָעֲשׂוּיוֹת בָּאָרֶץ:

וּלְרַבָא דְמִדְיָן שְׁבַע בְּנָן וְאָתָאָה וּדְלָאָה וּמְלָאָה יָת רְהָטַיָא לְאַשְׁקָאָה עֲנָא דַאֲבוּהֵן:

ולכהן. הוא יתרו ולא רעואל וכל כהן שבמקרא משרת הוא לשם או לעכו"ם, והעד וכהנו לי (למטה כח מא) וכהני ד' (ישעי' סא ו) ויתרו היה כהן לשם כאשר אפרש עוד:

ולכהן מדין - אל רעואל, אבי אביהן. א"כ שם אביהן יתרו וחובב בן רעואל האמור לפנינו בפרשת בהעלותך ויאמר משה לחובב בן רעואל הוא חובב הוא יתרו, ואם רעואל הוא יתרו, א"כ בן יתרו היה, ומה שכתוב בנביאים: מבני חובב חותן משה מוכיח שחובב הוא יתרו, שבכל מקום שמזכיר חתן משה מזכיר יתרו.

ולכהן מדין שבע בנות יתרו ראש כומרים של מדין היה וכי לא היה לו בן לרעות את צאנו אלא שפירש לו מעבודת כוכבים ונדוהו בני עירו ולא מצא רועה לכך הוזקק לבנותיו לרעות את צאנו.