שְׁמוֹת י״ז · ג׳

וּצְחִי תַמָן עַמָא לְמַיָא וְאִתְרַעַם עַמָא עַל משֶׁה וַאֲמַר לְמָא דְנַן אַסֶקְתָּנָא מִמִצְרַיִם לְקַטָלָא יָתִי וְיָת בָּנַי וְיָת בְּעִירַי בְּצָחוּתָא:

ויצמא. כאשר התחזק עליהם הצמא התרעמו על משה כי הרע להם להוציאם מארץ מצרים:

וַיִּצְמָא שָׁם וְגוֹ׳. הִנֵּה הָעִנְיָן יוֹלִיד הַתֵּימָה, לָמָּה יְבִיאֵם ה׳ אֶל הַנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה לָמוּת בַּצָּמָא, וּכְפִי הַשֵּׂכֶל יְשַׁעֵר אָדָם שֶׁדָּבָר זֶה וְכַדּוֹמֶה תּוֹלִיד הַכְּפִירָה. וְעוֹד תִּגְדַּל הַקֻּשְׁיָא עַל מֹשֶׁה שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁיֶּאֱזוֹר חֲלָצָיו בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים בָּא בְּטַעֲנָה לִפְנֵי ה׳ ״עוֹד מְעַט״ וְגוֹ׳, שֶׁיֵרָאֶה כִּי לֹא חָשַׁשׁ עַל צִמְאוֹנָם וְעַל מוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּצָּמָא, כִּי הַכָּתוּב מֵעִיד כִּי צָמְאוּ לַמַּיִם.

וְנִרְאֶה כִּי ה׳ נִסָּה אוֹתָם לְהַדְרִיכָם לָשֵׂאת עֵינֵיהֶם וּלְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה׳, כִּי זֶה עִקָּר גָּדוֹל בָּאֱמוּנָה וּבְהַשְׁלָמַת הַנֶּפֶשׁ. וְתִמְצָא שֶׁנִּתְחַכֵּם ה׳ עַל הַדָּבָר וְלֹא נָתַן לָהֶם מָן יוֹם לְחֹדֶשׁ אֶלָּא דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן מָנַע מֵהֶם הַנֵּס עַד שֶׁיִּתְחַנְּנוּ לְמוּל קוֹנָם וְיִשְׁמַע צַעֲקָתָם. וּמוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי בִּמְקוֹם שֶׁיִּצְעֲקוּ לַה׳ הָיוּ מְרִיבִין עִם מֹשֶׁה, וּכְשֶׁתָּקַף עֲלֵיהֶם הַצִּמָּאוֹן, וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה. לָזֶה סִדֵּר הַכָּתוּב סֵדֶר הַמַּעֲשֶׂה ״וַיִּצְמָא וְגוֹ׳ וַיָּלֶן״ וְגוֹ׳, לוֹמַר שֶׁלֹּא עָשׂוּ דָּבָר זוּלַת זֶה - הָא לָמַדְתָּ כִּי לֹא צָעֲקוּ לַה׳. וְכֵן הֵעִיד הַכָּתוּב עַל נַסּוֹתָם וְגוֹ׳ ״הֲיֵשׁ ה׳ בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן״ - הָא לָמַדְתָּ כִּי לֹא הָיוּ מַצְדִּיקִים בַּהַשְׁגָּחָה. וְהֵן הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא הָיָה מַכְרִיחָם לִצְעֹק אֵלָיו וּלְהָסִיר הַמַּחְשָׁבָה הָרָעָה בְּאֶמְצָעוּת תֹּקֶף הַצִּמָּאוֹן, וְכָל זֶה הִשְׂכִּיל וְהֵבִין מֹשֶׁה, וְלָזֶה לֹא הִתְפַּלֵּל אֶל ה׳ וְהָיָה מְצַפֶּה לְתִקְוַת הָאָדוֹן מֵהֶם. וּכְשֶׁרָאָה כִּי גָּדוֹל הַכְּאֵב אָמַר לִפְנֵי ה׳ מַה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה, פֵּרוּשׁ, מַה אֶעֱשֶׂה לָהֶם לְהַרְחִיק תְּלוּנָתָם מֵעָלַי. וּמִזֶּה תֵּדַע כִּי הִרְגִּישׁ מֹשֶׁה כִּי אֵין דָּבָר זֶה תָּלוּי בִּתְפִלָּה, שֶׁאִם לֹא כֵן הָיָה מִתְפַּלֵּל כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה עַל הַיָּם, וְלוּ יְהִי שֶׁלֹּא נַעֲנָה הָיָה מוֹסִיף בִּתְפִלָּה עַד שֶׁיַּעֲנֵהוּ ה׳. וְטָעַן עוֹד לִפְנֵי ה׳ עוֹד מְעַט וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, אִם תּוֹסִיף לְצַעֲרָם עוֹד מְעַט תּוֹלְדוֹת הַדָּבָר שֶׁתֵּצֵא מֵהֶם הִיא וּסְקָלֻנִי, וְלוּ יְהִי שֶׁאַחַר תּוֹסִיף לְצַעֲרָם עַד שֶׁיִּצְעֲקוּ לְפָנֶיךָ בִּבְכִיָּה רַבָּה וְתֵצֵא כַּוָּנַת ה׳ לַפֹּעַל, אֲבָל בֵּינֵי בֵּינֵי וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה בִּסְקִילָה, וְזוֹ טַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת.

וְרָאִיתִי לָתֵת לֵב אֵיךְ עַם ה׳ הָרוֹאִים דְּבָרִים הַמֻּפְלָאִים וְהַנּוֹרָאִים בְּמִצְרַיִם וְעַל הַיָּם וּבַמִּדְבָּר, יִטְעוּ בַּדָּבָר וְלֹא יִצְעֲקוּ אֶל ה׳, וַהֲלֹא הֵם הַמַּכִּירִים תּוֹעֶלֶת הַצְּעָקָה כִּי שָׁמַע אֶת נַאֲקָתָם בְּמִצְרַיִם (שמות ב:כג). וְאוּלַי כִּי דַּעְתָּם הָיָה שֶׁאֵין צוֹרֶךְ לִתְפִלָּה עַל הַדָּבָר כָּל שֶׁה׳ יֶשְׁנוֹ בְּתוֹכָם, כִּי אַחַר שֶׁהֱבִיאָם לַמִּדְבָּר פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא הֱבִיאָם אֶלָּא לְסַפֵּק צָרְכָּם, שֶׁאִם לֹא כֵן הֲלֹא הֵמָּה אֲבוּדִים וְלֹא יִצְטָרְכוּ לִתְפִלָּה, וְאֵין זֶה אֶלָּא שֶׁאֵין ה׳ בְּקִרְבָּם, וְהוּא הַנִּסָּיוֹן שֶׁאָמְרוּ ״הֲיֵשׁ ה׳ בְּקִרְבֵּנוּ״ וְגוֹ׳.