שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה־בּֽוֹ׃

וביום השביעי שבת. שַׁבָּת הוּא, הַמָּן לא יהיה בו; וְלֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לְרַבּוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים וְיָמִים טוֹבִים:

שִׁתָּא יוֹמִין תִּלְקְטֻנֵהּ וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שַׁבְּתָא לָא יְהֵי בֵהּ:

ששת. כן יהיה תמיד כל זמן היותכם במדבר כאשר היה עתה שלקטתם אותו ששת ימים:

וביום השביעי לא יהיה, מן יורד, והוסיף בו. תוספת באור, כמו, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (ברא' ב יז):

לא יהיה בו - המן.

וביום השביעי שבת מחוסרי אמנה אומרים כי היום והלילה הבא אחריו הוא יום שבת וראיה שלהם שהרי משה אמר שבת היום לה', ולא לילה שעבר גם אמר מחר. והם לא דברו נכונה שהרי מצינו בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחדש בערב. ואומר מערב עד ערב תשבתו שבתכם.

שֵׁשֶׁת יָמִים וְגוֹ׳. הַכַּוָּנָה בָּזֶה לְהַזְהִירָם לְבַל יֵצְאוּ לִלְקוֹט, וּפֵרוּשׁ לֹא יִהְיֶה בּוֹ - לֹא יִהְיֶה בּוֹ מַעֲשֶׂה זֶה שֶׁל הַלְּקִיטָה, שֶׁאִם עַל הֲוָיַת הַמָּן כְּבָר אָמַר ״לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה״, וְלָזֶה כְּשֶׁיָּצְאוּ מִן הָעָם לִלְקוֹט אָמַר ה׳ לָהֶם ״עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁעָבְרוּ עַל הַלָּאו, וְהֵיכָן מָצִינוּ אַזְהָרָה זוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם כֵּן? וְאִם כַּוָּנָתוֹ עַל דִּיּוּק הַנִּשְׁמָע מֵאָמְרוֹ ״שֵׁשֶׁת יָמִים״ לְבַד, לָאו זֶה לֹא יִקָּרֵא לָאו אֶלָּא עֲשֵׂה כְּדִין לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה (פסחים מא,א), וְלֹא יֻצְדַּק לוֹמַר לָהֶם עָלָיו ״מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר״ כִּי לְשׁוֹן שְׁמִירָה יֵאָמֵר עַל הַלָּאו.