שְׁמוֹת ט״ז · כ״ז

וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָצְא֥וּ מִן־הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ׃ {ס}

במילים פשוטות

ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט, ולא מצאו. אבן עזרא מבאר שהיום השביעי היה יום שראוי היה לרדת בו המן, והללו יצאו ללקוט כדי לראות אם יעמדו דברי משה שאמר שלא ירד. ספורנו מוסיף שאותם אנשים יצאו מן המחנה אל מקום רחוק, בחושבם למצוא שם מן, לפי שלא נאמנה את אל רוחם. הוא מדגיש שיציאה זו הייתה חילול שבת בלא ספק. אי־מציאת המן מאשרת את דברי משה ומלמדת את העם שקדושת השבת קבועה ומחייבת, ושחוסר האמון בדברי ה׳ מוליך לחיפוש שווא ולפגיעה בקדושת היום.
מבוסס על אבן עזרא, ספורנו, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה נְפָקוּ מִן עַמָא לְמִלְקָטּ וְלָא אַשְׁכָּחוּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויהי ביום השביעי. לרדת המן:

יצאו ללקוט, לראות היעמדו דברי משה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

יָצְאוּ מִן הָעָם. מִן הַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם רָחוֹק, חוֹשְׁבִים לִמְצֹא מִמֶּנּוּ שָׁם, כִּי לֹא נֶאֶמְנָה אֵת אֵל רוּחָם.

לִלְקוֹט. וְזֶה הָיָה חִלּוּל שַׁבָּת בְּלִי סָפֵק אִם הָיוּ מְלַקְּטִים הַדָּבָר מִמְּקוֹם גִּדּוּלוֹ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קז, ב) הַאֵי מָאן דְּתָלַשׁ כְּשׁוּתָא מֵהַזְמֵי וְהַיְנִי חַיָּב מִשּׁוּם תּוֹלֵשׁ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויהי ביום השביעי לירידת המן ויום השבת היה.

יצאו מן העם ללקט וחללו את השבת בהוצאת כליהם, וכבר אמר שבתון שבת קדש לה׳‎ מחר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְלֹא מָצָאוּ. פֵּרוּשׁ, שֶׁאִם מָצְאוּ הָיוּ לוֹקְטִין:

מקור: ספריא · נחלת הכלל