שְׁמוֹת ט״ז · כ״ז

וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה נְפָקוּ מִן עַמָא לְמִלְקָטּ וְלָא אַשְׁכָּחוּ:

ויהי ביום השביעי. לרדת המן:

יצאו ללקוט, לראות היעמדו דברי משה:

יָצְאוּ מִן הָעָם. מִן הַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם רָחוֹק, חוֹשְׁבִים לִמְצֹא מִמֶּנּוּ שָׁם, כִּי לֹא נֶאֶמְנָה אֵת אֵל רוּחָם.

לִלְקוֹט. וְזֶה הָיָה חִלּוּל שַׁבָּת בְּלִי סָפֵק אִם הָיוּ מְלַקְּטִים הַדָּבָר מִמְּקוֹם גִּדּוּלוֹ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קז, ב) הַאֵי מָאן דְּתָלַשׁ כְּשׁוּתָא מֵהַזְמֵי וְהַיְנִי חַיָּב מִשּׁוּם תּוֹלֵשׁ:

ויהי ביום השביעי לירידת המן ויום השבת היה.

יצאו מן העם ללקט וחללו את השבת בהוצאת כליהם, וכבר אמר שבתון שבת קדש לה׳‎ מחר.

וְלֹא מָצָאוּ. פֵּרוּשׁ, שֶׁאִם מָצְאוּ הָיוּ לוֹקְטִין: