וְלֹא־שָׁמְע֣וּ אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה׃

ויותרו אנשים. דָּתָן וַאֲבִירָם:

וירם תולעים. לְשׁוֹן רִמָּה:

ויבאש. הֲרֵי זֶה מִקְרָא הָפוּךְ, שֶׁבַּתְּחִלָּה הִבְאִישׁ וּלְבַסּוֹף הִתְלִיעַ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ", וְכֵן דֶּרֶךְ כָּל הַמַּתְלִיעִים (מכילתא):

וְלָא קַבִּילוּ מִן משֶׁה וְאַשְׁאָרוּ גֻבְרַיָא מִנֵה עַד צַפְרָא וּרְחֵשׁ רִיחֲשָׁא וּסְרִי וּרְגַז עֲלֵיהוֹן משֶׁה:

ולא שמעו אל משה. מלת אנשים דבקה עם ולא שמעו אל משה כי אנשים מעטים היו אמר רבי מרינוס, כי וירם מגזרת רמה:

וַיִּקְצֹף עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה. כִּי אָמְנָם לֹא קָרָה זֶה מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ יוֹתֵר מִכְּדֵי שָׂבְעָם, אֲבָל הוֹתִירוּהוּ לְכַתְּחִלָּה לְנַסּוֹת.

וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהִקְדִּים ״וַיָּרֻם״ וְגוֹ׳ לְ״וַיִּבְאַשׁ״, לְצַד שֶׁהֲרָמַת הַתּוֹלָעִים תִּמָּצֵא בַּמִּין הַמָּתוֹק וְלֹא יִבְאַשׁ, כִּי אֵין הַסֵּרָחוֹן רָגִיל בַּדְּבָרִים הַמְּתוּקִים כִּרְגִילוּת הֲוָיַת הַתּוֹלָעִים, וּמִן זֶה טַעֲמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבַשׁ, וְלָזֶה אָמַר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, וְלֹא דַי זֶה אֶלָּא וַיִּבְאַשׁ.

וְהָעֵד הַנֶּאֱמָן לְפֵרוּשֵׁנוּ זֶה, אָמְרוֹ (שמות טז:כד) ״וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ״, פֵּרוּשׁ, לֹא מִלְּבַד שֶׁלֹּא הִבְאִישׁ, אֶלָּא אֲפִלּוּ רִמָּה הָרְגִילָה לִהְיוֹת בְּלֹא סִרְחוֹן לֹא הָיְתָה בּוֹ. וְאִם לֹא יָרוּם תּוֹלָעִים עַד שֶׁכְּבָר הִבְאִישׁ, אַחַר שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וְלֹא הִבְאִישׁ״ אֵין צֹרֶךְ לוֹמַר עוֹד ״וְרִמָּה״ וְגוֹ׳.

וְהִנֵּה רָאִיתִי לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא) שֶׁלֹּא פֵּרְשׁוּ כִּדְבָרֵינוּ, וְאוּלַי כִּי יִסְבְּרוּ שֶׁעַל כָּל פָּנִים הַגְדָּלַת הַתּוֹלָע יַקְדִּים לָהּ קְצָת מֵהַהַבְאָשָׁה שֶׁמִּמֶּנּוּ תִּתְהַוֶּה, הֲגַם שֶׁלֹּא יִבְאַשׁ הַמָּתוֹק.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִרְצֶה כִּי אֵין תּוֹלָע גָּדֵל אֶלָּא מֵהַנִּבְאָשׁ. וְהִנֵּה מָצִינוּ שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס רַע - בִּישׁ, וּבְחִינַת הָרַע וִיסוֹדוֹ הוּא עֲבוּר פִּי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, וְאָדָם כִּי יֶחֱטָא יָרוּם תּוֹלָעִים, וְהוּא סוֹד גְּדִילַת תּוֹלָעִים מֵהַפֵּרוֹת וַאֲוִיר הָאֲדָמָה אַחַר חֵטְא הָאָדָם, וְהוּא אָמְרוֹ וַיָּרֻם תּוֹלָעִים הַטַּעַם הוּא לְצַד ״וַיִּבְאַשׁ״, שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ בְּחִינַת הָרַע שֶׁהִנִּיחוּהוּ הֵפֶךְ מִצְוַת הַתּוֹרָה, וְלָזֶה כְּשֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה הַנִּיחוּ אוֹתוֹ וְגוֹ׳ עַד הַבֹּקֶר, אָמַר הַכָּתוּב ״וַיַּנִּיחוּ אוֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לֹא נָגַע בּוֹ בְּחִינַת הָרַע, וּבָזֶה ״וְרִמָּה לֹא הָיְתָה״, וּכְמוֹ כֵן הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר לֹא יַטְעִימוּ נַפְשָׁם מִבְּחִינַת הָרַע לֹא יַתְלִיעוּ. וְצֵא וּלְמַד מַעֲשֵׂה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עָלָיו הַשָּׁלוֹם (בבא מציעא פד:) כִּי תּוֹלָע אֶחָד לְבַד גָּדַל בְּאָזְנוֹ לְצַד בְּחִינַת הָרַע אֲשֶׁר נָגַע שָׁם: