שָׁמַ֗עְתִּי אֶת־תְּלוּנֹּת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֙יִם֙ תֹּאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

שְׁמִיעַ קֳדָמַי יָת תֻּרְעֲמַת בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל מַלֵיל עִמְהוֹן לְמֵימַר בֵּין שִׁמְשַׁיָא תֵּיכְלּוּן בִּסְרָא וּבְצַפְרָא תִּשְׂבְּעוּן לַחְמָא וְתִדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן:

שמעתי. מלת תְּלוּנּת זרה דגשות הנו"ן, וזה הנבואה שנויה כי כבר הזכירה משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול, ולחם בבקר (פ' ח), רק נשנית בעבור ישראל שיראו הכבוד:

ומלת בין הערבים כמו בערב כאשר פירשתי, ומזה הפסוק התברר פי' ובקר וראיתם את כבוד ה' (פ' ז) כי הנה כתוב בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם:

וידעתם כי אני ה' אלהיכם - אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים.

בין הערבים תאכלו בשר וגו׳‎ למדנו דין סעודה שתי פעמים ביום, ערב ובקר.