שְׁמוֹת ט״ז · י״א

וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

במילים פשוטות

ה׳ מדבר אל משה לאמור. אבן עזרא מבאר שבשעה שנראה הכבוד בענן, ראו העם כי משה הלך אל הכבוד ודיבר עמו, וזהו הדיבור הנזכר בפסוק. חזקוני מעיר שכבר בפרשה שלמעלה דיבר ה׳ אל משה שיאמר לבני ישראל את דבר המן והבשר, ולכן הדיבור כאן הוא חזרה ופירוט לצורך מעמד גילוי הכבוד לעיני כל העם. הפסוק הקצר משמש כפתיחה לדברי ה׳ הבאים אחריו, שבהם יפרט את הבטחת הבשר בערב והלחם בבוקר, ובכך נשמעת ההבטחה מפי ה׳ עצמו ולא רק מפי משה.
מבוסס על אבן עזרא, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וידבר ה'. וראו כי משה הלך אל הכבוד ודבר עמו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וידבר ה׳‎ אל משה וכבר בפרשה שלמעלה דבר ה׳‎ למשה לאמר להם לבנ״‎י כן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיְדַבֵּר וְגוֹ׳ לֵאמֹר שָׁמַעְתִּי וְגוֹ׳ דַּבֵּר וְגוֹ׳. קָשֶׁה לָמָּה אָמַר תֵּיבַת לֵאמֹר בְּפָסוּק רִאשׁוֹן, וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְאִם נִתְכַּוֵּן שֶׁגַּם פְּרָט זֶה שֶׁאָמַר לוֹ ״שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנוֹת״ וְגוֹ׳ יֹאמְרֶנּוּ לְיִשְׂרָאֵל, אִם כֵּן לָמָּה הוּצְרַךְ לוֹמַר עוֹד אַחַר כָּךְ ״דַּבֵּר״?

וְנִרְאֶה לוֹמַר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא ד,א) שֶׁאָמְרוּ שֶׁכָּל הָאוֹמֵר דָּבָר לַחֲבֵרוֹ הֲרֵי הוּא בְּבַל תֹּאמַר עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ לֵאמֹר, וְהִנֵּה כְּשֶׁדִּבֵּר ה׳ לְמֹשֶׁה וְאָמַר לוֹ שָׁמַעְתִּי וְגוֹ׳ הֵם דִּבְרֵי ה׳ לְמֹשֶׁה, וְעִנְיָן זֶה הוּא בְּבַל תֹּאמַר, לָזֶה אָמַר לוֹ ה׳ לֵאמֹר. וְהִנֵּה אֵין הֶכְרֵחַ בָּזֶה שֶׁחַיָּב לוֹמַר אֶלָּא רְשׁוּת הוּא שֶׁמַּרְשֵׁהוּ לוֹמַר לִשְׁלֹל בַּל תֹּאמַר, וְהַדָּבָר בְּיָדוֹ לְהוֹדִיעַ דְּבַר ה׳ זֶה אֲלֵיהֶם, וּכְשֶׁרָצָה ה׳ שֶׁיְּדַבֵּר אֵלָיו דְּבָרִים שֶׁנּוֹגְעִים לְיִשְׂרָאֵל, אָמַר ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ כִּי מִכָּאן וָאֵילָךְ הֵם דְּבָרִים שֶׁאֲנִי מְחַיֶּבְךָ לְדַבְּרָם, וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁשִּׁנָּה ה׳ אֶת דְּבָרוֹ, כִּי מִקּוֹדֶם דִּבֵּר דֶּרֶךְ נִסְתָּר עַל יִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ מְדַבֵּר דְּבָרִים בֵּינוֹ לְבֵין מֹשֶׁה אֶלָּא שֶׁהִרְשָׁהוּ לְסַפֵּר לְיִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁיֹּאמַר לְיִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְדַבֵּר לָהֶם עַל זֶה הַדֶּרֶךְ כִּי ה׳ אָמַר לְמֹשֶׁה שֶׁשָּׁמַע תְּלוּנוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שֶׁהוּשְׁלַח מֵה׳ לוֹמַר לָהֶם מִשְּׁמוֹ שֶׁשָּׁמַע וְגוֹ׳, וּמַאֲמָר שֵׁנִי אָמַר אֵלָיו דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִשְּׁמִי בִּשְׁלִיחוּת, ״בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ״. וְטַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר תֵּבַת ״לֵאמֹר״, נִתְכַּוֵּן שֶׁיֹּאמַר לָהֶם מִשְּׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָהֶם בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ וְגוֹ׳, וְהוּא אָמְרוֹ לֵאמֹר, וּמְשַׁמֶּשֶׁת תֵּבַת ״לֵאמֹר״ בִּמְקוֹם כֹּה אָמַר ה׳. גַּם בָּזֶה יֻצְדַּק גְּמַר הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם, וְזוּלַת ״לֵאמֹר״ יִשָּׁמַע הַדָּבָר שֶׁחָס וְשָׁלוֹם עַל מֹשֶׁה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל