וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה וְגוֹ׳. עַכְשָׁיו נַעֲשֵׂית נְבִיאָה, כִּי בְּמַעֲמָד זֶה זָכוּ גַּם הַנָּשִׁים לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, עַד שֶׁאָמְרוּ כֻּלָּם ״זֶה אֵלִי״, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא בשלח פרשה ג) ״רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם״ כוּ׳. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַתֵּצֶאןָ כָּל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ״, כִּי הַנְּבוּאָה הִתְחִילָה בְּמִרְיָם וְכָל הַנָּשִׁים יָצְאוּ בְּעִקְבוֹתֶיהָ בְּמַעֲמָד זֶה, כִּי כֻּלָּם זָכוּ לִנְבוּאָה. וּלְפִי שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה כִּי אִם מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְהַנָּשִׁים יֵשׁ לָהֶם צַעַר לֵידָה, עַל כֵּן לָקְחָה אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָּל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת, כְּדֵי שֶׁתָּחוּל עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״אֲחוֹת אַהֲרֹן״. לְפִי שֶׁהָיְתָה שָׁוָה לוֹ בִּנְבוּאָה, אֲבָל לֹא לְמֹשֶׁה, כִּי כֵן מַשְׁמָע סוֹף פָּרָשַׁת בְּהַעֲלוֹתְךָ בַּפָּסוּק ״לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה״ (במדבר יב ז), כִּי שָׁם הֻשְׁווּ אַהֲרֹן וּמִרְיָם בִּנְבוּאָה, וְכֵן פֵּרֵשׁ מַהֲרִי״א. וּלְשׁוֹן מְחוֹלוֹת הוּא עִנְיַן מְחִילַת עָוֹן, וְכָךְ כָּתַב רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי. וְאוּלַי שֶׁזֶּהוּ שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשָׁה זוֹ בַּפָּסוּק ״וַיַּסַּע מֹשֶׁה״ (שמות טו:כב), שֶׁכָּל מִי שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס וְאוֹמֵר שִׁירָה, בְּיָדוּעַ שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲוֹנוֹתָיו, וּמֵהֵיכָן לָמַד לוֹמַר, אִם לֹא מִלְּשׁוֹן מְחוֹלוֹת שֶׁנִּזְכַּר בְּשִׁירַת נָשִׁים אֵלּוּ.
וּמַה שֶּׁאָמַר ״וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם״. לָהֶן מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר, אֶלָּא לְפִי שֶׁעַל הַיָּם בָּאוּ הַנָּשִׁים לְמַדְרֵגַת הָאֲנָשִׁים בְּהַשָּׂגַת הַנְּבוּאָה, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״לָהֶם״ כִּמְדַבְּרִים לִזְכָרִים, וְכֵן לֶעָתִיד נֶאֱמַר (ירמיה לא כב) ״נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר״.
