שְׁמוֹת ט״ו · י״א

באלם. בַּחֲזָקִים, כְּמוֹ "וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח" (יחזקאל י"ז). "אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה" (תהלים כ"ב):

נורא תהלת. יָרְאוּי מִלְּהַגִּיד תְּהִלּוֹתֶיךָ פֶן יִמְעֲטוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "לְךָ דוּמִיָּה תְהִלָּה" (תהילים ס״ה:ב׳):

לֵית בַּר מִנָךְ דְאַתְּ הוּא אֱלָהָא יְיָ לֵית בַּר מִנָךְ אֱלָהָא אַתְּ אַדִיר בְּקוּדְשָׁא דָחֵל תֻּשְׁבְּחָן עָבֵד פָּרִישָׁן:

באלים ה'. הם מלאכי מעלה הקדושים, ובני אלים הם הכוכבים ועוד אפרש זה בפ' כי תשא:

נאדר בקדש. הוא כסא הכבוד:

וטעם נורא תהלות. כי כל המהללים יראים הם להלל שמו, כי מי ישמיע כל תהלתו והם חייבים להלל שמו, כי הוא לבדו עושה פלא.

מי כמכה באלים ה' מי כמכה נאדר בקדש - גם זה מן הכפולים שפירשתי אצל ימינך ה' נאדרי בכח. וכן פירושו: מי כמוך באלים ה' - שנאדרה בקודש כמותך.

נורא תהלות - תהלות האמורות בך על ידיהם, אתה יראוי ומאוים, כדכתיב: וייראו העם את ה'.

מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים. נָתַן שֶׁבַח לָאֵל יִתְבָּרַךְ עַל מִלְחַמְתּוֹ הַשְּׁלִישִׁית נֶגֶד הֲמוֹן רֶכֶב מִצְרַיִם, וְאָמַר: מִי כָמוֹךָ בַּחֲזָקִים, שֶׁיּוּכַל לְשַׁנּוֹת טֶבַע הַנִּמְצָאִים הַבִּלְתִּי נִפְסָדִים בְּטִבְעָם.

נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ. הִנֵּה הַקָּדוֹשׁ בַּמֻּחְלָט הוּא הַבִּלְתִּי נִפְסָד כְּלָל, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צב.) מֵתִים שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת אֵינָם חוֹזְרִין לַעֲפָרָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ד:ג) "הַנִּשְׁאָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ" מַה קָּדוֹשׁ לְעוֹלָם קַיָּם וכו'. אָמַר, שֶׁאֵין כְּמוֹ הָאֵל יִתְבָּרַךְ נוֹדָע לְאַדִּיר וּמֶלֶךְ עַל כָּל אֱלֹהִים קְדוֹשִׁים וְנִצְחִיִּים, וּלְפִיכָךְ לוֹ לְבַדּוֹ יָאוֹת לְשַׁנּוֹת טֶבַע כָּל נִמְצָא בִּלְתִּי נִפְסָד, כִּי נִצְחִיּוּת כָּל נִצְחִי לֹא יִהְיֶה זוּלָתִי מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ.

נוֹרָא תְהִלֹּת. וּמִי שֶׁיָּדַע גֹּדֶל תְּהִלּוֹתָיו יִירָאֵהוּ בִּשְׁבִילוֹ, לֹא בִּשְׁבִיל יִרְאַת עֹנֶשׁ שֶׁיָּבֹא מֵאִתּוֹ.

עוֹשֵׂה פֶלֶא. עוֹשֶׂה מַה שֶׁיִּפָּלֵא מִן הַטֶּבַע לַעֲשׂוֹת בְּשׁוּם אֹפֶן, כְּגוֹן עַמּוּד הֶעָנָן וְעַמּוּד הָאֵשׁ.

מי כמכה באלם חסר יו״‎ד כלומר מי כמוך באלמים ובשתקנים שאין שתקן כמוך שמכעיסים אותך ואתה שותק.

נורא תהלת על ידי רבוי התהלות האמורות בך. שכן מצינו כמה דברים נקראים נוראים כשיש בהם מדה אחת מרובה בענינה כדכתיב המדבר הגדול והנורא ההוא, אל עם נורא מן הוא והלאה, ומראהו כמלאך האלוקים נורא מאד, איום ונורא הוא, לפני בא יום ה׳‎ הגדול והנורא.

עשה פלא נוהג שבעולם רוח האף חם הוא ומקדיח המסים ורוח הפה קר ומגליד דבר חם אבל אתה וברוח אפך נצבו כמו נד נוזלים נשפת ברוחך כסמו ים ונמסו הקרחים והגלידות.

מִי כָמוֹכָה בָּאֵלִים ה׳. בְּמַסֶּכֶת גִּטִּין (נו:) דָּרְשׁוּ ״מִי כָמוֹךָ בָּאִלְּמִים״, וּדְרָשׁ זֶה רָחוֹק לְפָרֵשׁ ״בָּאֵלִים״ כְּמוֹ ״בָּאִלְּמִים״ לְהוֹסִיף מ״ם. אָמְנָם נִרְאֶה שֶׁאֵין כַּוָּנָתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְהוֹסִיף מ״ם, אֶלָּא ״בָּאֵלִים״ הוּא בַּחֲזָקִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י. וְכָךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי כָל הַשּׁוֹמֵעַ עֶלְבּוֹנוֹ וּמִתְאַפֵּק לִהְיוֹת כְּמַחֲרִישׁ וְכוֹבֵשׁ אֶת כַּעֲסוֹ, הֲרֵי הוּא חָזָק וְתַקִּיף, כִּי אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ. כָּךְ בִּזְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ וְשׁוֹתֵק וְעוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּאִלֵּם כִּבְיָכוֹל, זֶהוּ מִצַּד יָד הַחֲזָקָה שֶׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת כַּעֲסוֹ וְשׁוֹתֵק לַמַּכְעִיסִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁתַק לְפַרְעֹה עַל אֲשֶׁר אָמַר ״מִי ה׳״ (שמות ה:ב), וְכֵן שָׁתַק לְטִיטוּס עַל חֵרוּפוֹ וְגִדּוּפוֹ. עַל כֵּן דָּרְשׁוּ ״מִי כָמוֹךָ בָּאֵלִים״ - ״בָּאִלְּמִים״. וּמֹשֶׁה אָמַר זֶה עַל חֵרוּפוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, וּמִמֶּנּוּ הֵבִיאוּ פָּסוּק זֶה לִרְאָיָה עַל טִיטוּס. וּלְעוֹלָם מַשְׁמָעוּת ״בָּאֵלִים״ - בַּחֲזָקִים מַמָּשׁ כָּאָמוּר.

וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר בָּאִלְּמִים מַמָּשׁ, נוּכַל לְפָרֵשׁ שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר שֶׁכָּל כָּךְ שִׁבְחוֹ יִתְבָּרַךְ גָּדוֹל, עַד שֶׁאֲפִלּוּ הָאִלְּמִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם פֶּה לְדַבֵּר, מִכָּל מָקוֹם קִלּוּסוֹ יִתְבָּרַךְ עוֹלֶה מֵהֶם כְּאִלּוּ אָמְרוּ בְּפֶה מָלֵא ״מִי כָמֹכָה ה׳״, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט ב) ״הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל״ וְגוֹ׳, ״אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם״ וְגוֹ׳. וְאִם כֵּן אֵיךְ הֵם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהַבְּרִיּוֹת רוֹאִים תְּנוּעוֹת הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הֵם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל. וְעַל יְדֵי שֶׁהַבְּרִיּוֹת מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל עַל יְדֵי תְּנוּעוֹת הַשָּׁמַיִם, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הֵם אִלְּמִים וְאֵין בָּהֶם אֹמֶר וּדְבָרִים. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן ״מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים״ - בָּאִלְּמִים, אֲפִלּוּ בְּפֶה הָאִלְּמִים גָּדוֹל שִׁבְחֲךָ כְּאִלּוּ אָמְרוּ ״מִי כָמֹכָה ה׳״, וְכָל שֶׁכֵּן בְּפִי הַמְדַבְּרִים.

וְאָמַר זֶה גַּם עַל הַמַּיִם, עַל דֶּרֶךְ שֶׁמַּסִּיק בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (ה, א) ״יִקָּווּ הַמַּיִם״ - מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פָּלָטִין וְהוֹשִׁיב בָּהּ דָּיוֹרִים אִלְּמִים, וְהֵם מַשְׁכִּימִים וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹם הַמֶּלֶךְ. אַחַר כָּךְ הוֹשִׁיב בָּהּ דָּיוֹרִים פִּקְחִים, עָמְדוּ וּמָרְדוּ בַּמֶּלֶךְ כוּ׳. אָמַר הַמֶּלֶךְ: תַּחֲזוֹר הַפָּלָטִין לִכְמוֹת שֶׁהָיָה. כָּךְ מִתְּחִלַּת בְּרִיאַת הָעוֹלָם הָיָה קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צג, ד) ״מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה׳״ כוּ׳. וּלְפִי מִדְרָשׁ זֶה נִקְרְאוּ הַמַּיִם אִלְּמִים, וְקִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלֶה מֵהֶם, הֵן עַל יְדֵי שֶׁהֵם עוֹשִׂים רְצוֹן קוֹנָם הֵפֶךְ טִבְעָם, הֵן עַל יְדֵי שֶׁהַבְּרִיּוֹת מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל עַל יְדֵי שֶׁרוֹאִין פְּעֻלּוֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּדוֹר הַמַּבּוּל וּבִקְרִיעַת יַם סוּף, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ הָיוּ הַמַּיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל אַף עַל פִּי שֶׁהֵם אִלְּמִים. עַל כֵּן אָמַר מֹשֶׁה ״מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה׳״ - אֲפִלּוּ הָאִלְּמִים אוֹמְרִים מִי כָמוֹךָ. וְאָמַר זֶה עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ הַמַּיִם הָאִלְּמִים בִּקְרִיעַת יַם סוּף. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״בָּאֵלִם״ חָסֵר מ״ם, כְּדֵי לִדְרוֹשׁ ״בָּאֵלִם״ גַּם כֵּן לְשׁוֹן חֲזָקִים, רֶמֶז לְמַיִם אַדִּירִים, כִּי ״אַדִּירִים״ הַיְינוּ לְשׁוֹן חוֹזֶק, כְּמוֹ ״בָּאֵלִם״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן חוֹזֶק, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות טו, י) ״צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים״, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר. וּמַה שֶּׁנִּדְרַשׁ זֶה עַל טִיטוּס, לְפִי שֶׁעָמַד עָלָיו נַחְשׁוֹל שֶׁל יָם לְהַטְבִּיעוֹ, וְכִדְמַסִּיק שָׁם בַּגְּמָרָא, וּבְהַנָּחָה זוֹ מַשְׁמָעוּת כָּל הַמִּדְרָשִׁים אֶחָד הוּא, לִדְרוֹשׁ ״אֵלִים״ חֲזָקִים וְ״אִלְּמִים״ כְּאֶחָד.

דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁכָּל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ יִתְבָּרַךְ נִקְרָא מְמַעֵט, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״נוֹרָא תְהִלֹּת״ (שמות טו, יא), עַל כֵּן אָמַר ״מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם״, הַיְינוּ בַּחֲזָקִים הַכּוֹבְשִׁים אֶת עַצְמָם מִלְּסַפֵּר תְּהִלָּתְךָ מִיִּרְאָה פֶּן יְמַעֲטוּ בִּתְהִלָּתְךָ, עַל כֵּן הֵם עוֹשִׂים אֶת עַצְמָם כְּאִלְּמִים. וְאֵצֶל כִּתּוֹת אֵלּוּ ״מִי כָמֹכָה ה׳״, כִּי ״לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה״ (תהלים סה, ב) - הַשְּׁתִיקָה הִיא תְּהִלָּתְךָ. וּלְפִי זֶה נִדְרָשׁ גַּם כֵּן ״בָּאֵלִם״, בַּחֲזָקִים וּבָאִלְּמִים, כִּי עַל יְדֵי שֶׁעוֹשִׂים אֶת עַצְמָם כְּאִלְּמִים, דּוֹמֶה בִּשְׁתִיקָה זוֹ כְּאִלּוּ הֵם אוֹמְרִים ״מִי כָמֹכָה ה׳״. וּמַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים עַצְמָם אִלְּמִים, לְפִי שֶׁאַתָּה ״נוֹרָא תְהִלֹּת״, יְרֵאִים מִלְּהַגִּיד תְּהִלָּתְךָ פֶּן יְמַעֲטוּ, עַל כֵּן הֵם עוֹשִׂים עַצְמָם כְּאִלְּמִים, וּבְחֶזְקַת הַיָּד הֵם כּוֹבְשִׁים פִּיהֶם לָשִׂים יָד לְפֶה. וְגַם זֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

מִי כָמוֹכָה בָּאֵלִם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁאָנוּ רוֹאִים מִצְרַיִם שֶׁהוּא הַשַּׂר מִצְרַיִם שְׁמוֹ מֵת, מִי יִדְמֶה לַה׳ בִּבְנֵי אֵלִים?

עוֹד נִרְאֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה טז,א) מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁנֶּחְבָּא בְּתוֹךְ הָעָם אֵינוֹ נִכָּר כִּי הוּא זֶה, מַה שֶׁאֵין כֵּן אֱלֹהֵינוּ אוֹת הוּא בִּצְבָאוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ מִי כָמוֹכָה אֲפִילוּ כְּשֶׁאַתָּה בָּאֵלִים בְּלֹא שׁוּם הֶכֵּר הַמְּלוּכָה רָשׁוּם הוּא.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא) מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מוֹרָאוֹ עַל הָרְחוֹקִים יוֹתֵר מֵהַקְּרוֹבִים, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרָאוֹ עַל הַקְּרוֹבִים יוֹתֵר וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם כִּי שָׁם מַכִּירִים יוֹתֵר, אֲבָל בַּתַּחְתּוֹנִים אֵימָתַי מִי כָמוֹכָה - כְּשֶׁאַתָּה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, כְּשֶׁאַתָּה נוֹתֵן חוֹזֶק וְאֶדֶר לִבְחִינַת הַקְּדֻשָּׁה, כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר הִשְׁפִּיל גְּאוֹן רֶשַׁע וְהֶאֱדִיר הַקְּדֻשָּׁה:

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ ״נְהַר דִּינוּר נָגֵד וְנָפִיק מִן קֳדָמוֹהִי״ (דניאל ז:י), וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יג:) כִּי מִזֵּיעַת הַחַיּוֹת שֶׁמְּזִיעִים בְּעֵת שֶׁאוֹמְרִים קָדוֹשׁ יוֹצֵא נְהַר דִּינוּר, וְהוּא אָמְרוֹ נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, פֵּרוּשׁ כְּשֶׁמְאַדְּרִים אוֹתוֹ בַּקֹּדֶשׁ, אָז לְצַד הַמּוֹרָא שֶׁנִּכְנָס בַּחַיּוֹת כְּשֶׁמְהַלְּלִים אוֹתוֹ עוֹשֶׂה הַנּוֹרָאוֹת הַהוּא שֶׁמְּזִיעִים נְהַר דִּינוּר.

נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, יֵשׁ לַכֹּל לִירֹא מֵהַגִּיד תְּהִלּוֹתָיו, לְצַד שֶׁמַּעֲשָׂיו כֻּלָּם פֶּלֶא, וּמִי הוּא שֶׁיִּצְטַדֵּק בִּתְהִלּוֹתָיו, כִּי אֵין אָדָם יַשִּׂיג דַּעַת הַמֻּפְלָא לְשַׁבֵּחַ בּוֹ, וְאֵיךְ יְהַלְלוֹ בְּמַדְרֵגָה קְטַנָּה כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינָה מֻפְלֵאת וּמְכֻסֵּת גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה.