שְׁמוֹת ט״ו · י׳

נָשַׁ֥פְתָּ בְרוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם צָֽלְלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

״נשפת ברוחך כסמו ים, צללו כעופרת במים אדירים״. רש״י מבאר ש״נשפת״ הוא לשון הפחה, ומביא ראיה מן הכתוב ״וגם נשף בהם״, וכי ״צללו״ פירושו שקעו ועמקו לשון מצולה, ו״כעופרת״ הוא אבר. אבן עזרא מסביר ש״נשפת ברוחך״ הוא מגזרת נשף, כי בנשף הביא ה׳ רוח שהטביע אותם, וכי ״צללו״ מגזרת מצולות, ו״עופרת״ מגזרת עפר. הפסוק מתאר את הרגע שבו שבו המים וכיסו את מצרים - ברוח מפי ה׳ כיסה אותם הים, והם שקעו כעופרת כבדה במים האדירים. הניגוד בין דברי האויב היהיר בפסוק הקודם לבין שקיעתו המיידית בפסוק זה מדגיש את המהפך: תוכניותיו הגדולות התנפצו ברגע אחד, והוא צלל אל מעמקי הים בכובד.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

נשפת. לְשׁוֹן הֲפָחָה, וְכֵן "וְגַם נָשַׁף בָּהֶם" (ישעיה מ'):

צללו. שָׁקְעוּ, עָמְקוּ, לְשׁוֹן מְצוּלָה:

כעופרת. אֲבָר, פלו"ם בְלַעַז:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲמַרְתָּ בְּמֵימְרָךְ חֲפָא עֲלֵיהוֹן יַמָא אִשְׁתְּקָעוּ כַּאֲבָרָא בְּמַיִן תַּקִיפִין:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

נשפת ברוחך. מגזרת נשף כי בנשף הבאת רוח שהטביע אותם:

צללו. מגזרת מצולות כמו לקול צללו שפתי (חבקוק ג טז):

ובמים אדירים. דבק עם צלל, כאלו אמר צללו במים אדירים כעופרת:

ועופרת מגזרת עפר, כי הששה מיני מתכות אם יושמו תחת הארץ יחסר כל אחד מהם דבר ידוע בשנים ידועות. ולעולם העופרת תוסיף:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

צללו כעופרת [במים אדירים] - במימות שהן אדירים. במים של ים, אף על פי שהן אדירים (ס"א כדכתיב אדירים משברי ים).

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ. בְּאוֹתוֹ הָרוּחַ עַצְמוֹ שֶׁהִקְפִּיא קַרְקַע הַיָּם וְנַעֲשָׂה דֶּרֶךְ לַעֲבוֹר גְּאוּלִים, נָשַׁפְתָּ לְכַסּוֹת הָרוֹדְפִים וּלְאַבְּדָם.

אַדִּירִים. שָׂרִים וְרָאשֵׁי עָם צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַּיִם. וּמֵהֶם הָיוּ הַשָּׁלִישִׁם עַל כֻּלּוֹ שֶׁמִּנָּה פַּרְעֹה עַל כָּל רֶכֶב מִצְרַיִם (שמות יד:ז).

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כעופרת לשון עפר כי הששה מיני מתכות אם יושמו בארץ יחסרו, והעופרת לעולם תוסיף.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ וְגוֹ׳. שָׁלֹשׁ פּוּרְעָנִיּוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ מַחְשָׁבוֹת, כְּנֶגֶד מַה שֶׁאָמַר ״אֲחַלֵּק שָׁלָל״ - כִּסָּמוֹ יָם, בָּזֶה הֲגַם שֶׁיְּמַלְּטֶנּוּ סוּס וְיָשׁוּט בַּיָּם הִנֵּה שְׁלָלוֹ אָבַד, וּכְנֶגֶד הָעִנּוּי שֶׁחָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים כָּרָמוּז בְּאָמְרוֹ ״תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי״, גַּם מַה שֶׁחָשַׁב לְהָרִיק חַרְבּוֹ, אָמַר צָלְלוּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ מֵתוּ, וְלֹא מֵתוּ תֵּכֶף וּמִיָּד אֶלָּא ״צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים״. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא) שֶׁהָיוּ הַמַּיִם מַעֲלִים אוֹתָם עַד לַשָּׁמַיִם וּמוֹרִידִים אוֹתָם עַד הַתְּהוֹם וְהָיוּ מֵתִים בַּאֲרִיכוּת זְמַן, וְהוּא אָמְרוֹ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים יְכַוֵּן לִשְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד הוּא הַשְּׁקִיעוּת, וְהוּא אָמְרוֹ ״צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת״, וְהַשֵּׁנִי הוּא מְנִיעָתָם מִלָּמוּת תֵּכֶף וּמִיָּד, וְהוּא אָמְרוֹ ״בְּמַיִם אַדִּירִים״ וְהֵם יַעֲלוּם מִמַּעַל וְיִמְנְעוּם מִמָּוֶת תֵּכֶף וּמִיָּד, שִׁיר וְשֶׁבַח לֵאלֹהִים עַל נִסָּיו וּמוֹפְתָיו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל