אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי׃

אמר אויב. לְעַמּוֹ, כְּשֶׁפִּתָּם בִּדְבָרִים, אֶרְדֹּף וְאַשִּׂיגֵם וַאֲחַלֵּק שָׁלָל עִם שָׂרַי וַעֲבָדַי:

תמלאמו. תִּתְמַּלֵא מֵהֶם, נַפְשִׁי רוּחִי וּרְצוֹנִי. וְאַל תִּתְמַהּ עַל תֵּבָה הַמְדַבֶּרֶת בִּשְׁתַּיִם, תִּמְלָאֵמוֹ - תִּמָּלֵא מֵהֶם, יֵשׁ הַרְבֵּה בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה "כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי" (שופטים א׳:ט״ו), כְּמוֹ נָתַתָּ לִי, "וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם" (בראשית ל״ז:ד׳), כְּמוֹ דַּבֵּר עִמּוֹ, "בָּנַי יְצָאוּנִי" (ירמיהו י׳:כ׳), כְּמוֹ יָצְאוּ מִמֶּנִּי, "מִסְפַּר צְעָדַי אֲגִידֶנּוּ" (איוב ל״א:ל״ז), כְּמוֹ אַגִּיד לוֹ, אַף כָּאן "תִּמְלָאֵמוֹ" - תִּמָּלֵא נַפְשִׁי מֵהֶם:

אריק חרבי. אֶשְׁלֹף, וְעַל שֵׁם שֶׁהוּא מֵרִיק אֶת הַתַּעַר בִּשְׁלִיפָתוֹ וְנִשְׁאָר רֵיק, נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן הֲרָקָה, כְּמוֹ "מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם" (בראשית מ״ב:ל״ה), "וְכֵלָיו יָרִיקוּ" (ירמיהו מ״ח:י״ב). וְאַל תֹּאמַר אֵין לְשׁוֹן רֵיקוּת נוֹפֵל עַל הַיּוֹצֵא, אֶלָּא עַל הַתִּיק וְעַל הַשַּׂק וְעַל הַכְּלִי שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה, אֲבָל לֹא עַל הַחֶרֶב וְעַל הַיַּיִן, וְלִדְחֹק וּלְפָרֵשׁ "אָרִיק חַרְבִּי" כִּלְשׁוֹן "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו" (בראשית י״ד:י״ד), אֶזְדַּיֵּן בְּחַרְבִּי, מָצִינוּ הַלָּשׁוֹן מוּסָב אַף עַל הַיּוֹצֵא, "שֶׁמֶן תּוּרַק" (שיר השירים א׳:ג׳), "וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי" (ירמיהו מ״ח:י״א), לֹא הוּרַק הַכְּלִי אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא לֹא הוּרַק הַיַּיִן מִכְּלִי אֶל כְּלִי, מָצִינוּ הַלָּשׁוֹן מוּסָב עַל הַיַּיִן, וְכֵן "וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל יְפִי חָכְמָתֶךָ", דְּחִירָם (יחזקאל כ״ח:ז׳):

תורישמו. לְשׁוֹן רֵישׁוּת וְדַלּוּת, כְּמוֹ "מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר" (שמואל א' ב'):

דַהֲוָה אֲמַר סָנְאָה אֶרְדוֹף אַדְבֵּק אֲפַלֵג בִּזְתָא תִּשְׂבַּע מִנְהוֹן נַפְשִׁי אֶשְׁלוֹף חַרְבִּי תְּשֵׁיצִינוּן יְדִי:

אמר אויב. הוא פרעה:

ומלת תמלאמו קשה ורבי מרינוס אמר תהיה מלאה נפשי מהם לקחת כל ממונם כדרך בני יצאוני (ירמי' י כ) והטעם דבק עם אחלק שלל, ואחרים אומרים מגזרת אשר מלאו לבו (אסתר ז ה):

ואחר כן אורישם:

תורישמו ידי. תשמידם, וכן ואם לא תורישו (במד' לג נה):

אמר אויב - כשראה הים לחרבה.

אריק חרבי - אריק תערי בהוצאת חרבי. וכן: כי חציך נחתו בי. על שם נחיתת דריכת הקשת הוא יורה החצים כדכתיב: ותנחת עלי ידיך. ונחתה קשת נחושה זרועותי לכך הוא קורא ירית החצים נחיתה.

וְכַאֲשֶׁר אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף. אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם.

אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל. וְהֵם הָיוּ הֲמוֹן כָּל רֶכֶב מִצְרַיִם שֶׁלֹּא בָּאוּ אֶלָּא לִגְזֹל מְמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל:

אמר אויב. וגו׳‎ כשראה הים לחרבה וקפאו תהומות בלב ים, ומה עלתה בידו נשפת ברוחך כסמו ים.

אריק חרבי. כמה תיבות חסרות בי״‎ת דוגמא שבי אלמנה בית אביך, אף כאן אריק בחרבי הגופים מן הנשמה והדם והרוח.

תורישמו ידי. לשון ירושה. אריק חרבי. ואשבה אותם ואורישם לעמי.

אָמַר אוֹיֵב אֶרְדּוֹף וְגוֹ׳. פַּרְעֹה חָשַׁב לַעֲשׂוֹת לְיִשְׂרָאֵל עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב כג) ״מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים צב ז) ״אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת, בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד״. כִּי בְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהָרוֹצֶה לְהַפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ לָאָרֶץ, כָּל עוֹד שֶׁמַּגְבִּיהוֹ בְּיוֹתֵר תִּגְדַּל נְפִילָתוֹ, כִּי אֵינוֹ דּוֹמֶה הַנּוֹפֵל מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ לְנוֹפֵל מִמָּקוֹם נָמוּךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ב א) ״הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל״, מֵאִגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עַמִּיקְתָא. כְּמָשָׁל בְּמֶלֶךְ אֶחָד שֶׁמָּרַד בּוֹ אִישׁ מִן הַכְּפָר דַּל וְנִבְזֶה, מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? הֶעֱשִׁירוֹ וְהִגְדִּילוֹ עַד כִּי גָדַל מְאֹד, וְתָמְהוּ עֲבָדָיו עַל זֶה. וְאַחַר שֶׁעָמַד בְּמַעֲלָתוֹ כַּמָּה שָׁנִים, עָשָׂה בּוֹ נְקָמָה וַהֲרָגוֹ עִם כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ, וְלָקַח אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְלֹא הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וּפָלִיט, כִּי אָז הָיְתָה הַנְּקָמָה גְּלוּיָה וּמְפֻרְסֶמֶת יוֹתֵר מֵאִלּוּ הָיָה הוֹרְגוֹ בְּעוֹד שֶׁהָיָה שְׁפַל אֲנָשִׁים וְאֵין לוֹ מַכִּיר.

כָּךְ אָמַר פַּרְעֹה, מַה נְּקָמָה הִיא זוֹ שֶׁאֶתְנַקֵּם מִן הָעֲבָדִים שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים בְּחֹמֶר וּלְבֵנִים וַיִּדַל יִשְׂרָאֵל מְאֹד, אֶלָּא אַדְרַבָּה אֲחַלֵּק לָהֶם שָׁלָל מִשֶּׁלִּי וּמִשֶּׁל עַמִּי עַל יְדֵי שֶׁיַּשְׁאִילוּם כְּלֵי כֶסֶף וְזָהָב וּשְׂמָלוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיוּ סְפוּנִים וַחֲשׁוּבִים. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג״ אוֹתָם כִּי יָבֹא יוֹמָם, אֲבָל לֹא עַכְשָׁיו מִיָּד, אֶלָּא תְּחִלָּה ״אֲחַלֵּק שָׁלָל״ מִשֶּׁלִּי. וְכַאֲשֶׁר ״תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי״, שֶׁיְּמַלֵּא נַפְשִׁי אוֹתוֹ כָּל טוּב וְיִהְיֶה שָׁקֵט וְשַׁאֲנָן בְּהֵיכָלוֹ, אָז ״אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי״ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה גְּלוּיָה וּמְפֻרְסֶמֶת הַנְּקָמָה שֶׁאֶעֱשֶׂה בָּהֶם עַל שֶׁמָּרְדוּ בִּי וְהֵבִיאוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת עַל מִצְרַיִם. וּבְזֶה מְדֻקְדָּק הַלָּשׁוֹן ״תִּמְלָאֵמוֹ תּוֹרִישֵׁמוֹ״ שֶׁקָּאֵי הַכֹּל עַל יִשְׂרָאֵל. אֲבָל מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ״י ״תִּמְלָאֵמוֹ״ - יִתְמַלֵּא נַפְשִׁי מֵהֶם, רָחוֹק הוּא מִדִּקְדוּק הַלָּשׁוֹן. וְעַל פִּי דַּרְכֵּנוּ יִתְבָּאֵר גַּם כֵּן מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין נו:) ״כָּל הַמֵּצֵר לְיִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה רֹאשׁ״, וְהוּא כְּדֵי לְהַגְדִּיל אַחַר כָּךְ מַפַּלְתּוֹ. וּבְדֶרֶךְ זֶה נִרְאֶה לִי גַּם מַה שֶּׁכָּתוּב פַּעַם אַחַת ״יָרָה בַיָּם״ וּפַעַם אַחַת ״רָמָה בַיָּם״, וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ״י שֶׁהָיוּ עוֹלִין תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יוֹרְדִין, וְזֶה מַסְכִּים עַל צַד הָרֶמֶז לְכָל דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה. וְכֵן מֵבִיא רַשִּׁ״י עָלָיו פָּסוּק ״מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם״ (איוב יב:כג) בְּפָסוּק ״לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן״ (שמות יד:ב), וְזֶה דְּרוּשׁ יָקָר.

וּמַה שֶּׁכָּתַב ״אָרִיק חַרְבִּי״, רוֹצֶה לוֹמַר: אַף אִם לֹא יִהְיֶה חֶרֶב בְּיָדִי, מִכָּל מָקוֹם ״תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי״, כִּי בְּיָדִי לְבַד בְּלֹא חֶרֶב אוֹרִישֵׁם, כִּי חַלָּשִׁים הֵמָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״תִּמְלָאֵמוֹ״ הוּא ״תּוֹרִישֵׁמוֹ״, פִּיו הִכְשִׁילוֹ לוֹמַר כֵּן, כִּי סוֹפוֹ לְהוֹרִישׁ לָהֶם כָּל רְכוּשׁוֹ בְּבִזַּת הַיָּם, וִימַלֵּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִשְּׁלָלוֹ.

אָמַר אוֹיֵב וְגוֹ׳. טַעַם לַחֲזָרַת דְּבָרִים אֵלּוּ, וְהֵם עַצְמָן שֶׁאָמְרוּ בִּתְחִלַּת הַשִּׁירָה ״מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם״ וְגוֹ׳, נִתְכַּוְּנוּ לְשׁוֹרֵר עַל אוֹפֶן סֵדֶר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנִּתְחַכֵּם ה׳ עֲשׂוֹת בִּמְלֶאכֶת הַיָּם לְיִשְׂרָאֵל לְנֵס, וְצִוָּה ה׳ שֶׁיַּעֲמֹד הַנֵּס כְּשׁוּרָתוֹ וּכְמִנְהָגוֹ לָאוֹיֵב, שֶׁבָּזֶה טָעָה וְחָשַׁב לִרְדֹּף כִּי יַשִּׂיג וִיחַלֵּק שָׁלָל, שֶׁזּוּלַת זֶה לֹא הָיָה רוֹדֵף דֶּרֶךְ יָם וְלֹא הָיוּ מוּבְטָחִים מִמֶּנּוּ.

אֲחַלֵּק שָׁלָל. הִנֵּה הָרָשָׁע חָשַׁב עֲשׂוֹת שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: א׳ שָׁוֶה בְּכֻלָּן וְהוּא לִשְׁלוֹל כָּל שְׁלָלָם, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֲחַלֵּק שָׁלָל״. ב׳ שֶׁיִּקַּח אוֹתָם לַעֲבָדִים כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְהוּא אָמְרוֹ תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי, פֵּרוּשׁ תִּתְמַלֵּא נַפְשִׁי מֵהֶם כְּשֶׁאֶחְזוֹר לִכְבּוֹשׁ אוֹתָם לַעֲבָדִים. גַּם רָמַז שֶׁיּוֹסִיף לַעֲשׂוֹת בָּהֶם חֶפְצוֹ בְּעִנּוּי יוֹתֵר מִמַּה שֶׁעָבַר. ג׳ לַהֲרוֹג מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְזִקְנֵיהֶם וּגְדוֹלֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ אָרִיק חַרְבִּי וְגוֹ׳, וְאָמְרוֹ תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה א,לא) בְּפָסוּק (שמות ב:טו) ״וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה״ שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ בְּסַיִף וְלֹא שָׁלְטָה בּוֹ וְכוּ׳, וְהוּא שֶׁאָמַר מֹשֶׁה (שמות יח:ד) ״וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה״, לָזֶה אָמַר אוֹיֵב ״תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי״ כִּי תַּשִּׂיג יָדוֹ מַה שֶׁלֹּא הִשִּׂיג מִקּוֹדֶם.