שְׁמוֹת י״ד · ו׳

ויאסר את רכבו. הוּא בְעַצְמוֹ (מכילתא):

ואת עמו לקח עמו. מְשָׁכָם בִּדְבָרִים, לָקִינוּ וְנָטְלוּ מָמוֹנֵנוּ וְשִׁלַּחְנוּם, בֹּאוּ עִמִּי וַאֲנִי לֹא אֶתְנַהֵג עִמָּכֶם כִּשְׁאָר מְלָכִים, דֶּרֶךְ שְׁאָר מְלָכִים עֲבָדָיו קוֹדְמִין לוֹ בַּמִּלְחָמָה, וַאֲנִי אַקְדִּים לִפְנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר וּפַרְעֹה הִקְרִיב - הִקְרִיב עַצְמוֹ וּמִהֵר לִפְנֵי חֵילוֹתָיו -, דֶּרֶךְ שְׁאָר מְלָכִים לִטֹּל בִּזָּה בָּרֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁיִּבְחַר, אֲנִי אֶשְׁוֶה עִמָּכֶם בַּחֵלֶק שֶׁנֶּאֱמַר "אֲחַלֵּק שָׁלָל" (שמות ט"ו):

וְטַקִיס יָת רְתִכֵּהּ וְיָת עַמֵהּ דַבַּר עִמֵהּ:

ויאסור. בצווי, כמו ויבן שלמה את הבית (מ"א ו יד):

וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ. מִבְחַר פָּרָשָׁיו וְחֵילוֹ:

ויאסר את רכבו פרש״‎י הוא עצמו אסר, מכאן שהשנאה מקלקלת השורה.

וְאֶת עַמּוֹ לָקַח וְגוֹ׳. כִּי לֹא הָיָה בַּמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁכָּתַבְנוּ אֶלָּא הוּא וַעֲבָדָיו, אֲבָל עַמּוֹ הֻצְרַךְ לְקַחְתָּם בִּדְבָרִים, כִּי הֵם הָיוּ יְרֵאִים לְנַפְשָׁם.