שְׁמוֹת י״ד · ל״א

את היד הגדולה. אֶת הַגְּבוּרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָשְׂתָה יָדוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה. וְהַרְבֵּה לְשׁוֹנוֹת נוֹפְלִין עַל לְשׁוֹן יָד וְכֻלָּן לְשׁוֹן יָד מַמָּשׁ הֵן, וְהַמְפָרְשׁוֹ יְתַקֵּן הַלָּשׁוֹן אַחַר עִנְיַן הַדִּבּוּר:

וַחֲזָא יִשְׂרָאֵל יָת גְבוּרְתָּא יְדָא רַבְּתָא דִי עֲבַד יְיָ בְּמִצְרַיִם וּדְחִילוּ עַמָא מִן קֳדָם יְיָ וְהֵמִינוּ בְּמֵימְרָא דַיְיָ וּבִנְבִיאוּת משֶׁה עַבְדֵהּ:

וירא. כאשר ראו ישראל זו המכה הגדולה יראו מהשם, כמו וירא דוד את ה' ביום ההוא (ש"ב ו ט) במות עוזא אשר שלח ידו בארון:

ויאמינו בה'. שהוא אמת, והאמינו במשה שהוא עבדו ולא יעשה רק מה שיצונו:

ויאמינו בה' - שאף במדבר לא ימותו ברעב.

הַיָּד הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם. מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים שֶׁלָּקוּ בָם עַל הַיָּם (דברים ז:טו).

וַיִּירְאוּ הָעָם. כְּאָמְרוֹ (דברים כח:ס) "אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ מִפְּנֵיהֶם":

ובמשה עבדו כתרגומו ובנביאותיה דמשה עבדיה.

וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה׳ - פֵּרוּשׁ, יִרְאַת הָרוֹמְמוּת, אֲבָל יִרְאַת הָעוֹנֶשׁ מִן הַסְּתָם הָיְתָה לָהֶם קוֹדֶם בְּמִצְרַיִם. וּלְפִי מַה שֶׁהוֹכַחְנוּ בְּפָרָשַׁת (שמות י״ב:מ״ג) ״זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח״ כִּי לֹא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם מִצְווֹת הַמֶּלֶךְ, אִם כֵּן אֲפִילוּ יִרְאַת הָעוֹנֶשׁ לֹא הָיְתָה לָהֶם עַד שֶׁרָאוּ הַיָּד הַגְּדוֹלָה וַיִּירְאוּ וְגוֹ׳, וְעַל כָּל פָּנִים בְּיִרְאַת הָרוֹמְמוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, מֵאָמְרוֹ ״וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה וַיִּירְאוּ״ וְגוֹ׳. וְאָמְרוֹ וַיַּאֲמִינוּ כִּי זֶה תַּשְׁלוּם הָאֱמוּנָה בָּהֶם.