שְׁמוֹת ט״ו · א׳

אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽיהֹוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽיהֹוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

אז שרו משה ובני ישראל את שירת הים לה׳, הפותחת ״אשירה לה׳ כי גאה גאה, סוס ורכבו רמה בים״. רש״י מבאר ש״אז ישיר״ פירושו שכאשר ראה משה את הנס עלה בליבו לשיר שירה, וכן דרך הכתוב לומר לשון עתיד במקום עבר עם מילת ״אז״. אבן עזרא מסכים שמשפט לשון הקודש לומר לשון עתיד תחת עבר עם ״אז״, ומביא דוגמאות, ומסביר שמשה לבדו חיבר את השירה ולמדוה ישראל, וכל אחד שר ואומר ״אשירה לה׳״. הפסוק פותח את שירת הים - שיר ההודיה על נס קריעת הים וטביעת מצרים. השירה מבטאת את התפרצות הרגש והאמונה של העם לאחר הישועה הגדולה, בהלל לה׳ שהשליך את סוס ורוכבו בים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אז ישיר משה. אָז כְּשֶׁרָאָה הַנֵּס עָלָה בְלִבּוֹ שֶׁיָּשִׁיר שִׁירָה. וְכֵן "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע י'), וְכֵן "וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה" (מלכים א ז') - חָשַׁב בְּלִבּוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ, אַף כָּאן יָשִׁיר אָמַר לוֹ לִבּוֹ שֶׁיָּשִׁיר וְכֵן עָשָׂה - וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה', וְכֵן בִּיהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁרָאָה הַנֵּס אָמַר לוֹ לִבּוֹ שֶׁיְּדַבֵּר וְכֵן עָשָׂה - "וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל" (יהושע י'), וְכֵן שִׁירַת הַבְּאֵר, שֶׁפָּתַח בָּהּ אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, פֵּרֵשׁ אַחֲרָיו "עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ" (במדבר י"א), "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה" (מלכים א י"א), פֵּרְשׁוּ בוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבִּקֵּשׁ לִבְנוֹת וְלֹא בָנָה, לִמְּדָנוּ שֶׁהַיּוֹ"ד עַל שֵׁם הַמַּחֲשָׁבָה נֶאֶמְרָה, זֶהוּ לְיַשֵּׁב פְּשׁוּטוֹ. אֲבָל מִדְרָשׁוֹ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"לִ "מִכָּאן רֶמֶז לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה" וְכֵן בְּכֻלָּן, חוּץ מִשֶּׁל שְׁלֹמֹה, שֶׁפֵּרְשׁוּהוּ בִּקֵּשׁ לִבְנוֹת וְלֹא בָנָה. וְאֵין לוֹמַר וּלְיַשֵּׁב לָשׁוֹן הַזֶּה כִּשְׁאָר דְּבָרִים הַנִּכְתָּבִים בִּלְשׁוֹן עָתִיד וְהֵן מִיָּד, כְּגוֹן "כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב" (איוב א'), "עַ"פִּ ה' יַחֲנוּ" (במדבר ט'), "וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן" (שם), לְפִי שֶׁהֵן דָּבָר הַהוֹוֶה תָמִיד וְנוֹפֵל בּוֹ בֵּין לְשׁוֹן עָתִיד וּבֵין לְשׁוֹן עָבָר, אֲבָל זֶה שֶׁלֹּא הָיָה אֶלָּא לְשָׁעָה, אֵינִי יָכוֹל לְיַשְּׁבוֹ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה:

כי גאה גאה. כְּתַרְגּוּמוֹ. (דָּ"אַ - בָּא הַכֵּפֶל לוֹמַר שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לַעֲשׂוֹת; כְּשֶׁהוּא נִלְחָם בַּחֲבֵרוֹ וּמִתְגַּבֵּר עָלָיו, מַפִּילוֹ מִן הַסּוּס, וְכָאן הַסוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם, וְכָל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי זוּלָתוֹ נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן גֵּאוּת, כְּמוֹ "כִּי גֵאוּת עָשָׂה" (ישעיהו י"ב), וְכֵן כָּל הַשִּׁירָה תִּמְצָא כְפוּלָה, עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ, וְכֵן כֻּלָּם). דָּבָר אַחֵר - כי גאה גאה, עַל כָּל הַשִּׁירוֹת וְכָל מַה שֶּׁאֲקַלֵּס בּוֹ, עוֹד יֵשׁ בּוֹ תּוֹסֶפֶת, וְלֹא כְמִדַּת מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ וְאֵין בּוֹ:

סוס ורכבו. שְׁנֵיהֶם קְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה וְהַמַּיִם מַעֲלִין אוֹתָן וְיוֹרְדִין לָעֹמֶק וְאֵינָן נִפְרָדִין (מכילתא):

רמה. הִשְׁלִיךְ, וְכֵן "וּרְמִיו לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא" (דניאל ג'). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר רָמָה, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר יָרָה, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ עוֹלִין לָרוּם וְיוֹרְדִין לַתְּהוֹם, כְּמוֹ "מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ" (איוב ל"ח), מִלְמַעְלָה לְמַטָּה:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

בְּכֵן שַׁבַּח משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָת תִּשְׁבַּחְתָּא הָדָא קֳדָם יְיָ וַאֲמָרוּ לְמֵימָר נְשַׁבַּח וְנוֹדֶה קָדָם יְיָ אֲרֵי אִתְגָאֵי עַל גֵוְתָנַיָא וְגֵאוּתָא דִילֵהּ הִיא סוּסְיָא וְרָכְבֵהּ רְמָא בְיַמָא:

Onkelos Exodus

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

אז ישיר משה. משפט לה"ק לומר לשון עתיד תחת עבר עם מלת אז אז יבנה שלמה (מ"א יא ז) אז ידבר יהושע (יהושע י יב) אז יבדיל משה (דבר' ד מא) וככה בלשון ישמעאל משה לבדו חבר השירה ולמדוה ישראל ושורר כל אחד ואומר אשירה לה' וכמוהו ויצו משה וזקני ישראל (דבר' כז א) כי המצוה משה לבדו אמרה, וזקני ישראל אמרוה לכל:

ויאמרו לאמר. כל אחד ואחד ככה או בכל דור ודור:

כי גאה גאה. הראה גאותו כי הסוס שיש לו גאוה וגבורה והרוכב שהוא גבור שניהם השליכם בים כמשליך חץ, כי רמה בים כמו נושקי רומי קשת (תה' עח ט):

Piotrkow, 1907-1911

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

גאה גאה - נצחון מלחמה קורין גאות בכמה מקומות: השב גמול על גאים.בית גאים יסח ה' הגוזלים והחומסים בגאות רשע ידלק עני.

רמה בים - תרגום של השליך, וכן: רומי קשת.

Rashbam on Torah -- Daat

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אָז יָשִׁיר. הִסְכִּים שֶׁיָּשִׁיר.

כִּי גָאֹה גָּאָה. לוֹ לְבַדּוֹ הַגֵאוּת לְיַחֵס אֵלָיו עַל הַטּוֹב הַנִּמְצָא, וְלֹא לְפַרְעֹה "הַתַּנִּין הַגָּדוֹל אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתָנִי" (יחזקאל כט:ג).

סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. סוּס פַּרְעֹה וְרֹכְבוֹ, כְּאָמְרוֹ (תהלים קלו:טו) "וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף":

Vocalized Edition

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויאמרו לאמר אמרו לאמר לדורות להנהיג שיאמרו שירה זו תמיד בכל יום.

Chizkuni

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה׳. מַה שֶּׁלֹּא שָׁר תֵּכֶף בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם, לְפִי שֶׁיָּדַע מֹשֶׁה שֶׁעֲדַיִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְפַקְפְּקִין בָּאֱמוּנָה עַד שֶׁרָאָה עַל הַיָּם שֶׁהֶאֱמִינוּ בַּה׳ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, אָז יָשִׁיר. וְהִתְחִיל בְּ״אָז״, דְּהַיְנוּ א׳ רוֹכֵב עַל ז׳, רֶמֶז לְהַמְלִיכוֹ יִתְבָּרַךְ עַל שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כִּי גָאֹה גָּאָה״ (שמות טו:א), שֶׁמִּתְגָּאֶה עַל כָּל גֵּאִים. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״הַשִּׁירָה הַזֹּאת״ בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה כג, יא) שֶׁכָּל שִׁירוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֵיהֶן צַעַר כִּנְקֵבוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם צַעַר לֵדָה. וְעוֹד שֶׁהַנְּקֵבוֹת אֵינָן נוֹטְלוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּי אִם עִשּׂוּר נְכָסִים, כָּךְ הִנְחִיל ה׳ לְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעָה אֻמּוֹת מִן שִׁבְעִים. אֲבָל עַל הֶעָתִיד נֶאֱמַר ״שִׁירוּ לַה׳ שִׁיר חָדָשׁ״ (ישעיהו מב:י), כִּי אָז יִהְיוּ כִּזְכָרִים לֹא יוֹלְדִים, וְאָז יִנְחֲלוּ כָּל שִׁבְעִים אֻמּוֹת כְּזָכָר שֶׁיּוֹרֵשׁ הַכֹּל. וְאוּלַי מִטַּעַם זֶה הִתְחִיל בְּ״אָז״, א׳ רוֹכֵב עַל ז׳, לִרְמוֹז כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה יִשְׂרָאֵל ״גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ״ (שמואל ב ז:כג) יַרְכִּיבֵהוּ ה׳ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ שֶׁל שִׁבְעָה אֻמּוֹת לְבַד, כִּנְקֵבוֹת.

וּכְדֵי לְיַשֵּׁב יִתּוּר ״הַשִּׁירָה הַזֹּאת״, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה׳״, אוֹמֵר אֲנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֶמֶז לְמַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא בשלח ג) ״רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל״, וְעַל פֶּלֶא זֶה נֶאֱמַר ״אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת״, רוֹצֶה לוֹמַר הַשִּׁירָה שֶׁל ״זֹאת״ הַנְּקֵבָה, כִּי גַּם הַנְּקֵבוֹת אָמְרוּ ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״, וְדָבָר זֶה הָיָה פְּלִיאָה בְּעֵינֵיהֶם שֶׁנְּקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר מֵעֵין דֻּגְמָא שֶׁלֶּעָתִיד. וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צא:) ״שָׁר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יָשִׁיר, מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה״, וּמַה עִנְיַן שִׁירָה זוֹ לִתְחִיַּת הַמֵּתִים? אֶלָּא לְפִי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא יִהְיוּ כֻּלָּם מוּפְשָׁטִים מִן הַחֹמֶר וְאָז זְכָרִים וּנְקֵבוֹת שָׁוִין, כָּךְ גַּם עַל הַיָּם רָאֲתָה גַּם הַשִּׁפְחָה זִיו כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מֵעֵין דֻּגְמָא שֶׁלֶּעָתִיד שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו לא:כב) ״נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר״. לְכָךְ נֶאֱמַר בְּשִׁירָה זוֹ ״יָשִׁיר״ לְהַבָּא מַשְׁמָע, כִּי כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ כֻּלָּם ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״, כָּךְ כֻּלָּם יֹאמְרוּ לֶעָתִיד ״הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה״ (ישעיהו כה:ט), כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה כג:טו) שֶׁהַצַּדִּיקִים יִהְיוּ מַרְאִים עָלָיו בְּאֶצְבַּע כוּ׳. וְעַל פֶּלֶא זֶה נֶאֱמַר ״אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת״. וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם״ וְגוֹ׳ כִּמְדַבֶּרֶת לִזְכָרִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ.

וּבַמִּדְרָשׁ (תנחומא בשלח יב) שֶׁנִּקְרַע הַיָּם בִּזְכוּת הַמִּילָה, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר ״אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת״, רֶמֶז לַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז י) ״זֹאת בְּרִיתִי״ וְגוֹ׳. וּלְפִי שֶׁגַּם לָעוֹלָם הַבָּא הַמִּילָה מַצֶּלֶת מִן הַגֵּהִנֹּם, לְכָךְ נֶאֱמַר ״יָשִׁיר״ בִּלְשׁוֹן עָתִיד, וּמִכָּאן רֶמֶז לִתְחִיַּת הַמֵּתִים.

אָשִׁירָה לַה׳ כִּי גָאֹה גָּאָה. שֶׁמִּתְגָּאֶה עַל כָּל גֵּאִים, אֲבָל לֹא עַל עֲנָוִים, כִּי ה׳ שׁוֹכֵן אֶת דַּכָּא וּמַרְאֶה עִנְוְתָנוּתוֹ אֶצְלָם. וְסָמַךְ מִיָּד ״סוּס וְרוֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם״, כִּי הָרוֹכֵב מִתְגָּאֶה עַל הַסּוּס, עַל כֵּן יָרָה שְׁנֵיהֶם בַּיָּם. וּכְדֵי לְיַשֵּׁב עַל פִּי הַדִּקְדּוּק לְשׁוֹן ״גָאֹה גָּאָה״, אוֹמֵר אֲנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֶמֶז לְמַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר (איוב יב כג) ״מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים צב ח) ״בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד״, כִּי מִי שֶׁהוּא גֵּאֶה כְּבָר, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹסִיף לוֹ גַּאֲוָה עַל גַּאֲוָתוֹ וְנוֹתֵן לוֹ עוֹד מַעֲלָה, כְּדֵי לְהַגְדִּיל נְפִילָתוֹ מֵאִיגְּרָא רָמָא לְבֵירָא עַמִּיקְתָא, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ בַּפָּסוּק ״אָמַר אוֹיֵב אֶרְדּוֹף״ (שמות טו ט), עַיֵּן שָׁם. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״אָשִׁירָה לַה׳ כִּי גָאֹה גָּאָה״, רוֹצֶה לוֹמַר: אוֹתוֹ בֶּן אָדָם אֲשֶׁר גָּאָה, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם כֵּן ״גָּאָה״ - מוֹסִיף לוֹ גַּאֲוָה וּמַרְכִּיבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וּלְסוֹף ״סוּס וְרוֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם״, רוֹצֶה לוֹמַר: לְהַגְדִּיל נְפִילַת הָרוֹכֵב, כִּי מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ הוּא נוֹפֵל וּנְפִילָתוֹ גְּדוֹלָה מִנְּפִילַת הַנִּרְכָּב.

Vocalized Edition

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

אָז יָשִׁיר. לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״אָז״, אֶלָּא ״וַיָּשַׁר מֹשֶׁה״ וְגוֹ׳, וְהַדָּבָר מוּבָן כִּי אָז שׁוֹרְרוּ. אָכֵן יְכַוֵּן הַכָּתוּב לְהוֹדִיעֵנוּ הֲכָנַת הַמֻּשָּׂג, כִּי כְּשֶׁנִּכְנְסָה בְּלִבָּם יִרְאַת הָרוֹמְמוּת וְהָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה, אָז זָכוּ לוֹמַר שִׁירָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.

וְאָמְרוֹ יָשִׁיר לְשׁוֹן עָתִיד, לְצַד שֶׁאָמַר ״אָז״ חָשׁ הַכָּתוּב שֶׁיִּטְעֶה אָדָם וְיֹאמַר כִּי ״אָז״ מִעֵט שֶׁאֵין שִׁירָה זוֹ יְכוֹלָה לֵאָמֵר זוּלַת אָז, תַּלְמוּד לוֹמַר ״יָשִׁיר״, שֶׁיֶּשְׁנָהּ לְשִׁירָה זוֹ גַּם לֶעָתִיד, וְכָל הַבָּא לָשִׁיר שִׁירָה זוֹ לִפְנֵי ה׳ יֶשׁ לְאֵל יָדוֹ. אוֹ יִרְמֹז לַמִּצְוָה שֶׁמִּצְוָה לְאָמְרָהּ תָּמִיד, וּקְבָעוּהָ בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית בְּכָל יוֹם.

וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה. פֵּרוּשׁ, אָמְרוּ זֶה לָזֶה לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ, שֶׁיֹּאמְרוּ שִׁירָה יַחַד בְּלֹא בְּחִינַת הִשְׁתַּנּוּת וְהַפְרָדָה, עַד שֶׁיִּהְיוּ כְּאִישׁ אֶחָד, הֲגַם הֱיוֹתָם רַבִּים, וְנִתְכַּוְּנוּ יַחַד וְעָשׂוּ כֵן, וְאָמְרוּ אָשִׁירָה לְשׁוֹן יָחִיד כְּאִלּוּ הֵם אִישׁ אֶחָד, שֶׁזּוּלַת זֶה הָיוּ אוֹמְרִים נָשִׁירָה.

כִּי גָאֹה גָּאָה וְגוֹ׳. אֵין לְשַׁבֵּחַ תְּחִלָּה אֶלָּא עַל מַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי יא:י) ״וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה״. וּפֵרוּשׁ אָמְרוֹ גָאֹה גָּאָה יְכַוֵּן עַל פַּרְעֹה שֶׁנִּתְגָּאָה גֵּאוּת שֶׁשְּׁמָהּ גֵּאוּת, כִּי דֶּרֶךְ הַגֵּאִים יִתְגָּאוּ עַל כַּיּוֹצֵא בָּהֶם, אָדָם עַל אָדָם כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְגַאֲוָתוֹ שֶׁל זֶה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה גֵּאוּת כִּי הוּא מִתְגָּאֶה עַל הַשָּׁפֵל. אֲבָל פַּרְעֹה גָאֹה גָּאָה, פֵּרוּשׁ גֵּאוּת שֶׁנִּקְרֵאת כְּפִי הָאֱמֶת גֵּאוּת גָּאָה, כִּי לֹא הֶחְשִׁיב מַאֲמַר עֶלְיוֹן וְאָמַר ״מִי ה׳״. אוֹ יִרְצֶה גָאֹה גָּאָה שֶׁהָיְתָה גַּאֲוָתוֹ כְּפוּלָה, סוּס וְרוֹכְבוֹ שֶׁל הַגֵּאֶה רָמָה וְגוֹ׳:

עוֹד יִרְצֶה גָאֹה גָּאָה עַל ״ה׳ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ״ (תהלים צג:א), וְנִתְכַּוְּנוּ לוֹמַר כִּי קוֹדֶם שֶׁעָשָׂה מִשְׁפָּט זֶה הָיְתָה לוֹ בְּחִינַת גַּאֲוָה אַחַת, וּבְאֶמְצָעוּת יָד הַגְּדוֹלָה גָּאֹה גָּאָה. גַּם לִרְמוֹז בֵּין בָּעֶלְיוֹנִים בֵּין בַּתַּחְתּוֹנִים בְּאֶמְצָעוּת דָּבָר זֶה. וּלְדֶרֶךְ זֶה חָסֵר הַנִּסְמָךְ לְרוֹכְבוֹ. וְאוּלַי שִׁעוּר הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״אָשִׁירָה לַה׳ כִּי גָאֹה גָּאָה״, פֵּרוּשׁ ה׳, וְנִמְשֶׁכֶת עוֹד תֵּבַת ״כִּי גָאֹה גָּאָה״ לְמַטָּה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, וּלְאוֹתוֹ שֶׁגָּאֹה גָּאָה סוּס וְגוֹ׳ רָמָה בַיָּם.

Vocalized Edition