וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־עַצְמ֥וֹת יוֹסֵ֖ף עִמּ֑וֹ כִּי֩ הַשְׁבֵּ֨עַ הִשְׁבִּ֜יעַ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִיתֶ֧ם אֶת־עַצְמֹתַ֛י מִזֶּ֖ה אִתְּכֶֽם׃

השבע השביע. הִשְׁבִּיעָם שֶׁיַּשְׁבִּיעוּ לִבְנֵיהֶם. וְלָמָּה לֹא הִשְׁבִּיעַ בָּנָיו שֶׁיִּשָּׂאוּהוּ לְאֶרֶץ כְּנַעַן מִיָּד כְּמוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעַ יַעֲקֹב? אָמַר יוֹסֵף, אֲנִי שַׁלִּיט הָיִיתִי בְמִצְרַיִם וְהָיָה סֵפֶק בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת, אֲבָל בָנַי לֹא יַנִּיחוּם מִצְרַיִם לַעֲשׂוֹת, לְכָךְ הִשְׁבִּיעָם לִכְשֶׁיִּגָּאֲלוּ וְיֵצְאוּ מִשָּׁם שֶׁיִּשָּׂאוּהוּ:

והעליתם את עצמתי מזה אתכם. לְאֶחָיו הִשְׁבִּיעַ כֵּן, לִמְּדָנוּ שֶׁאַף עַצְמוֹת כָּל הַשְּׁבָטִים הֶעֱלוּ עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר אִתְּכֶם (מכילתא):

וְאַסִיק משֶׁה יָת גַרְמֵי יוֹסֵף עִמֵהּ אֲרֵי אוֹמָאָה אוֹמִי יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר מִדְכַּר דְכִיר יְיָ יָתְכוֹן וְתַסְקוּן יָת גַרְמַי מִכָּא עִמְכוֹן:

ויקח. הזכיר למעלה עלו בני ישראל החיים בדור ההוא, גם העלו עמם הנכבד שהיה בהם, שעל ידו ירדו מצרימה, והוא השביעם לפני מותו שיאמרו כן לבניהם ובניהם לבניהם והנה משה נתעסק לקיים השבועה שלא תבוא אשמה על ישראל, כי ראינו שנשיאי ישראל נשבעו לגבעונים, והם לא נשבעו להם אלא על תנאי שהם רחוקים כמו שאמרו, ואחר שנמצאו קרובים, היה נכון שלא ישמרו שבועתם, ולא יעברו הם וכל ישראל על מצות לא תחיה כל נשמה (דבר' כ טז) רק בעבור כבוד השם עשו שלא יחללוהו ואחר שנים רבות העניש השם בני ישראל בעבור שהניח שאול להמית את הגבעונים שהיו בנוב עיר הכהנים:

והזכיר עצמות כי כל הבשר והעור ירום תולעים ויבאש, ולא ישארו בשנים מועטות רק העצמות:

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ. בִּהְיוֹתוֹ אָז נְשִׂיא הַדּוֹר.

כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה חִיּוּב הַדּוֹר מוּטָל עַל נְשִׂיאוֹ.

כי השבע השביע שבועה אחר שבועה השביע את אחיו שישביעו את בניהם דור אחר דור, אמר להם אין אני מטריח אתכם שלא כדין, משכם גנבתוני כדכתיב ויבא שכמה, לשכם החזרוני וכן עשו דכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו ממצרים קברו בשכם.

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ. סָמַךְ עִנְיָן זֶה לַפָּסוּק שֶׁלְּמַעְלָה ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות יג:יח), לְפִי שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּמִּדְבָּר שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת, אֲרוֹן הַשְּׁכִינָה וַאֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְהָיוּ הָאֻמּוֹת שׁוֹאֲלִים: מַה טִּיבוֹ שֶׁל אֲרוֹנוֹ שֶׁל מֵת עִם אֲרוֹן חֵי הָעוֹלָמִים? וְהֵשִׁיבוּ לָהֶם: קִיֵּם זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה, שֶׁיּוֹסֵף קִיֵּם כָּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כוּ׳. וְסָמַךְ זֶה לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל״, מְזֻיָּנִים, וּכְלִי זַיִן שֶׁלָּהֶם הוּא אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ עִמָּהֶם בַּמִּלְחָמָה. וְתֵינַח אַחַר מַתַּן תּוֹרָה, אֲבָל קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה אֵיךְ עָלוּ חֲמוּשִׁים? הֲלֹא עֲדַיִן לֹא הָיָה הָאָרוֹן הַקֹּדֶשׁ עִמָּהֶם! עַל כֵּן אָמַר ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ״, כִּי אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף הָיָה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הָיוּ חֲקוּקִים בּוֹ כָּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.

דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁרָאָה מֹשֶׁה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֱסִבָּם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף, וְחָשַׁב מֹשֶׁה שֶׁאִם אוּלַי יְעַכֵּב עֲלֵיהֶם הַיָּם, אָז יִקָּרַע לָהֶם בִּזְכוּת יוֹסֵף, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא קיד ט) מִן פָּסוּק ״הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס״ (תהלים קיד ג), מָה רָאָה? עַצְמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה״ (בראשית לט יב), וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר בֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב (בראשית לט יב).

וְרז״ל (סוטה יג.) דָּרְשׁוּ עַל מֹשֶׁה, פָּסוּק ״חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת״ (משלי י ט), שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל נִתְעַסְּקוּ בַּבִּזָּה וְהוּא נִתְעַסֵּק בַּמִּצְוֹת. רָצוּ לְתָרֵץ יִתּוּר לְשׁוֹן ״עִמּוֹ״ שֶׁבָּא לְמַעֵט עֵסֶק בִּזַּת מִצְרַיִם, כִּי הַמָּמוֹן קִנְיָן שֶׁאֵינוֹ דָּבֵק עִמּוֹ, כִּי ״לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ״ (תהלים מט יח). אֲבָל מַה שֶּׁהָאָדָם מְסַגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא הַדָּבָר הַדָּבֵק עִמּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ״. וְאוּלַי לְכָךְ עָסַק דַּוְקָא בְּמִצְוָה זוֹ עַכְשָׁיו, לִהְיוֹת לְיִשְׂרָאֵל כְּמַזְכִּיר אֶת יוֹם הַמִּיתָה, כִּי בְּסִבָּה זוֹ לֹא יִהְיוּ כָּל כָּךְ לְהוּטִים אַחַר הַבִּזָּה, בְּזָכְרָם כִּי יַעֲזֹב לַאֲחֵרִים חֵילוֹ וְלֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ (תהלים מט יא, יח).

פָּקֹד יִפְקֹד וְגוֹ׳. טַעַם הַכֶּפֶל לְהַצְדִּיק אֱמוּנַת הַדָּבָר. וְזֶה שִׁעוּרוֹ ״פָּקֹד״ פֵּרוּשׁ, הַפְּקִידָה שֶׁהִבְטִיחַ ה׳ וַדַּאי ״יִפְקֹד״. עוֹד יִרְצֶה לִרְמֹז עַל שְׁנֵי דְּבָרִים: עַל הַרְחָקַת הַנֶּזֶק, הִיא הַצָּלָתָם מֵעֹנִי מִצְרַיִם וּמֵעוֹל סֻבֳּלָם, וְהַקְרָבַת הַתּוֹעֶלֶת, שֶׁיֵּצְאוּ בְּרֹב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (בראשית טו:יד) ״וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל״. וְטַעַם שֶׁרָמַז לָהֶם דָּבָר זֶה לְפִי שֶׁהוּא נוֹגֵעַ לַשְּׁבוּעָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר זֶה סִבָּה לִמְנִיעָה לְבַל יַעֲלוּ עַצְמוֹתָיו לְצַד שֶׁיִּהְיוּ טְרוּדִים בַּאֲסִיפַת הוֹן וּטְעִינַת כֶּסֶף וְזָהָב כִּי יִרְבֶּה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בכורות ה:) שֶׁאֵין לְךָ אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא טָעַן עֲשָׂרָה חֲמוֹרִים מִכֶּסֶף וְזָהָב שֶׁל מִצְרַיִם, וְזֶה יִהְיֶה סִבָּה לִמְנִיעַת הַדָּבָר. לָזֶה אָמַר הַשְׁבֵּעַ וְגוֹ׳ לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד גַּם פְּקִידַת הָעֹשֶׁר, וְאַף עַל פִּי כֵן תִּדְחֲקוּ עַצְמְכֶם וְתִסְבְּלוּ עַצְמוֹתַי, הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם מֵאֶמְצָעוּת כֵּן הֶפְסֵד כְּשִׁעוּר מַשָּׂאוֹ מִכֶּסֶף וְזָהָב. וְתִמְצָא שֶׁכֵּן עָשָׂה מֹשֶׁה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה פ״כ) שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁיִּטְעֹן כֶּסֶף וְזָהָב טָעַן אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף בִּמְקוֹמוֹ וְנָטַל שְׂכָרוֹ עַל הַדָּבָר.

מִזֶּה אִתְּכֶם. טַעַם אָמְרוֹ מִזֶּה, אֵין לוֹמַר כִּי דַּוְקָא מִשָּׁם יַעֲלוּהוּ, אֶלָּא נִתְכַּוֵּן לְחַזֵּק הַשְּׁבוּעָה שֶׁתִּהְיֶה חֲזָקָה כְּדִין הַנִּשְׁבָּע עַל דַּעַת חֲבֵרוֹ בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁעָשָׂה לוֹ, וְלָזֶה הִתְנָה וְאָמַר מִזֶּה, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פד) בְּפָסוּק ״נָסְעוּ מִזֶּה״ - נָסְעוּ מֵהָאַחְוָה שֶׁהוּא מִנְיַן זֶ״ה, וְהוּא שֶׁרָמַז לָהֶם כָּאן בִּשְׁעַת הַשְּׁבוּעָה בְּאָמְרוֹ מִזֶּה אִתְּכֶם, פֵּרוּשׁ כִּי בְּאֶמְצָעוּת חֶסֶד זֶה שֶׁהֵם נִשְׁבָּעִים לוֹ מַה שֶׁהֵם הִפְרִידוּהוּ מִזֶּה וְנָסְעוּ מֵאַחְוָתוֹ וְעָשׂוּ מַה שֶׁעָשׂוּ לוֹ, עַכְשָׁיו יְתֻקַּן הַדָּבָר וְיִהְיוּ לַאֲחָדִים, וְהוּא אָמְרוֹ ״אִתְּכֶם״ - יִהְיוּ חוֹנִים מֵהַנְּסִיעָה לִהְיוֹת אִתָּם עִמָּם וְנֶעֱקַר הֶעָוֹן הַהוּא וַהֲרֵי הֵם יַחַד בְּאַחְוָה, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי מָחַל לָהֶם מַה שֶׁפָּשְׁעוּ בּוֹ בְּעַד חֶסֶד זֶה שֶׁנִּשְׁבָּעִין לוֹ, וּכְפִי זֶה הִנֵּה הֵם נִשְׁבָּעִים עַל דַּעְתּוֹ בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁעָשָׂה לָהֶם.