התחילו ללמודוַהֲוָה אֲרֵי אַקְשֵׁי פַרְעֹה לְשַׁלָחוּתָנָא וּקְטַל יְיָ כָּל בּוּכְרָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם מִבּוּכְרָא דַאֲנָשָׁא וְעַד בּוּכְרָא דִבְעִירָא עַל כֵּן אֲנָא דָבַח קֳדָם יְיָ כָּל פָּתַח וַלְדָא דִכְרִין וְכָל בּוּכְרָא דִבְנַי אֶפְרוֹק:
ויהי. החל לומר בחוזק יד הוציאנו, ושב לפרש מה היתה היד החזקה, והיא מכת הבכורים, כי על יד זה יצאו ממצרים, ולא על יד מכות הראשונות, וככה אמר המשורר, למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו (תה' קלו י), ומשה תפס דרך קצרה, כי ידוע היה באמרו, ויהרוג ה' כל בכור והציל בכורינו ובכור בהמתינו, ועם זה ידבק על כן אני זובח ולא עם הריגת בכורים:
כל פטר רחם הזכרים. מהמין הראוי לזבוח לפני השם:
ויהי כי הקשה - כל זה תאמר לבנך, וכן מוכיח מדכתיב: הוציאנו ה' ממצרים - כי הקב"ה אמר למשה כל פרשה זו. וישראל אומר לבנו: הוציאנו ה' וגו' - כי משה לא אמר לישראל פסוק זה מעצמו שיאמר משה לישראל: והיה לאות על ידכה כי בחוזק יד הוציאנו וגו' - אלא האב אומר לבנו כך.
וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה. וּבִהְיוֹת שֶׁפַּרְעֹה הִקְשָה לְשַׁלְּחֵנוּ, וְהוּא נִמְשַׁל לַחֲמוֹר כְּאָמְרוֹ (יחזקאל כג:כ) "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם", וְהָיָה יָכוֹל לִפְדּוֹת עַצְמוֹ וְעַמּוֹ בְּשַׁלְּחוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם נִמְשָׁלִים לְשֶׂה, כְּאָמְרוֹ (ירמיהו נ:יז) "שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל", וְכֵן כְּאָמְרוֹ (יחזקאל לד:לא) "וְאַתֵּנָה צֹאנִי".
וַיַּהֲרֹג ה'. וְהָאֵל הָרַג אֶת הַנִּמְשָׁל לַחֲמוֹר, כַּאֲשֶׁר לֹא נִפְדָּה בְּשֶׂה.
כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם. וְהָיוּ בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּיִים לִלְקוֹת עִמָּהֶם, עַל דֶּרֶךְ "פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר" (בראשית יט:טו), וְהִצִּילָם בְּמַה שֶׁהִקְדִּישָׁם לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁהָיוּ בְּכוֹרֵי הָאָדָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ נְזִירִים אוֹ יוֹתֵר, מְיֻחָדִים לַעֲבוֹדַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וַאֲסוּרִים בַּעֲבוֹדַת הֶדְיוֹט.
עַל כֵּן אֲנִי זוֹבֵחַ. בְּכוֹר בְּהֵמָה.
וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֻתָּרִים בַּעֲבוֹדַת חוֹל.