שְׁמוֹת י״ג · ט״ז

וְהָיָ֤ה לְאוֹת֙ עַל־יָ֣דְכָ֔ה וּלְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֣ין עֵינֶ֑יךָ כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִיאָ֥נוּ יְהֹוָ֖ה מִמִּצְרָֽיִם׃ {ס}

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

היציאה ממצרים תהיה לאות על היד ולטוטפות בין העיניים, כי בחוזק יד הוציאנו ה׳ ממצרים. רש״י מבאר ש״טוטפת״ הן תפילין, ועל שם שהן ארבעה בתים קרויות טוטפת - ״טט״ בכתפי שתיים ו״פת״ באפריקי שתיים, ומביא גם את דעת מנחם שחיברו ללשון דיבור. אבן עזרא מסביר שהזכיר על שתי המצוות ״והיה לאות על ידכה״, וכי מה שהעתיקו חז״ל לכתוב את הפרשיות הוא האמת, ומביא דעה נוספת בפירוש ״טוטפת״ ודוחה אותה. הפסוק חותם את פרשת התפילין, המצווה לשאת אות על היד ובין העיניים כזיכרון תמידי ליציאת מצרים ולגבורת ה׳ שגאל את ישראל בחוזק יד.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ולטוטפת. תְּפִלִּין; וְעַל שֵׁם שֶׁהֵם אַרְבָעָה בָתִּים קְרוּיִין טטפת - "טט" בְּכַתְפִּי שְׁתַּיִם, "פת" בְּאַפְרִיקִי שְׁתַּיִם (סנהדרין ד'). וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם "וְהַטֵּף אֶל דָּרוֹם" (יחזקאל כ"א), "אַל תַּטִּיפוּ" (מיכה ב'), לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמוֹ וּלְזִכָּרוֹן, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹתָם קָשׁוּר בֵּין הָעֵינַיִם, יִזְכֹּר הַנֵּס וִידַבֵּר בּוֹ:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וִיהֵי לְאָת עַל יְדָךְ וְלִתְפִלִין בֵּין עֵינָיךְ אֲרֵי בִּתְקוֹף יְדָא אַפְּקָנָא יְיָ מִמִצְרָיִם: ססס:

Onkelos Exodus

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

והיה. הזכיר על שתי המצוות והיה לאות על ידכה, ומה שהעתיקו חז"ל לכתוב הפרשיות הוא האמת:

ולטוטפת. כמו זכרון, ויש אומרים כי הטי"ת כפול ופי' כמו דבר, מגזרת והטף אל דרום (יחז' כא ב) והוא רחוק בעיני:

Piotrkow, 1907-1911

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

והיה לאות על ידכה תפלין של יד זכרון לחוזק יד, ותפילין של ראש זכרון לאותות ולמופתים שעשה הקב״‎ה לעינינו. כדכתיב בפ׳‎ ואתחנן ויתן אותות ומופתים בפרעה ובמצרים לעינינו.

ידכה יד כהה לפי שהימין מזומנת לכל דבר ומושיטין אותה בכל מקום לפי שהיא עסקנית מן השמאלית ואין נכון שיהיו השמות נתונים עליה. ד״‎א אמרו רבותינו לפי שהימין מזומן לקשור התפילין על יד השמאל ולא השמאל על הימין וברוב מקומות נקרא השמאל יד.

ולטוטפת לשון הבטה כמו ועינוהי מטייפין על שם וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳‎ נקרא עליך, ומתוך שיראו אותם יזכרו הנסים. שלימא סדרא דפרשת בא

Chizkuni

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה. אָמְרוּ רז״ל (מנחות לז) ״יָד כֵּהָה״ לְהוֹרוֹת שֶׁהַנָּחַת תְּפִלִּין בְּיָד שְׂמֹאל, וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר כִּי הַשֵּׂכֶל וְהַחֹמֶר הֵם כְּצָרוֹת זוֹ לָזוֹ, כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֶת הַחֹמֶר כֵּן יִרְבֶּה הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי. וְטַעַם עִנּוּי מִצְרַיִם הוּא כְּדֵי לְהָבִיא אֶת חֹמֶר יִשְׂרָאֵל בְּכוּר הַבַּרְזֶל, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְקוֹמֵם וְיִתְגַּבֵּר הַשֵּׂכֶל. וְיָעִידוּ עַל זֶה זְקֵנִים עִם נְעָרִים, כִּי בְּעוֹד הֱיוֹת הָאָדָם נַעַר וּבַעַר וְכֹחַ חָמְרוֹ בְּתָקְפּוֹ, אָז כֹּחַ שִׂכְלוֹ חַלָּשׁ, וְכַאֲשֶׁר יָבֹא בַּיָּמִים וְכֹחַ חָמְרוֹ הָלוֹךְ וְחָסוֹר, יִתְגַּבֵּר שִׂכְלוֹ. וּלְפִיכָךְ הָאוֹמֵר שֶׁהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה (קהלת ז:י), לֹא בַּעֲבוּר הַחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה, שֶׁהֲרֵי ״בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה״ (איוב יב:יב).

וְכֵן הוּא בִּשְׁנֵי יְדוֹת הָאָדָם, כִּי יַד שְׂמֹאל הַחֲלוּשָׁה וְהִיא כֵּהָה כְּנֶגֶד הַלֵּב שֶׁבּוֹ מִשְׁכַּן הַחָכְמָה, כִּי הַמָּקוֹם הַשִּׂכְלִי שֶׁבַּלֵּב גּוֹרֵם שֶׁיָּדוֹ כֵּהָה, כִּי הַיָּד עַסְקָנִית בְּתַשְׁמִישֵׁי הַחוֹמֶר. אֲבָל יַד יָמִין בִּמְקוֹם הַכָּבֵד, כִּי בוֹ מִשְׁכַּן הַכֹּחַ הַמִּתְאַוֶּה וְאֵינוֹ מִתְנַגֵּד אֶל הַיָּד, כִּי שָׁם עִקַּר כֹּחָהּ. אֲבָל בִּמְקוֹם מִשְׁכַּן הַשֵּׂכֶל שָׁם הַיָּד כֵּהָה. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר כָּאן ״וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה״ (שמות יג, טז), כְּאִלּוּ אָמַר שֶׁיִּהְיֶה לְאוֹת עַל לִבְּךָ, כִּי הַלֵּב סִבָּה לְכֵהוּת הַיָּד. כִּי טַעַם הַתְּפִלִּין הוּא לִהְיוֹת לָאָדָם לְזִכָּרוֹן בִּמְקוֹם מִשְׁכַּן הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּמֹּחַ וְשֶׁבַּלֵּב. וְאָמַר בְּשֶׁל רֹאשׁ שֶׁיִּהְיוּ ״בֵּין עֵינֶיךָ״ (שמות יג, טז), כִּי ״עֵינָא וְלִבָּא תְּרֵי סַרְסוּרֵי דְּחִטְאָה נִינְהוּ״ (ירושלמי ברכות פ״א הל״ה). עַל כֵּן שְׁנֵי מְקוֹמוֹת אֵלּוּ צְרִיכִין לְדָבָר הַמַּזְכִּיר אוֹתָם עַל מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וִיכָלְתּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה יָשׁוּבוּ מֵעָוֹן.

דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ הִזְכִּיר ״יָד כֵּהָה״ לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ, כִּי אִם לַה׳ הַמִּלְחָמָה. לְפִי שֶׁיַּד הָאָדָם כֵּהָה וַחֲלוּשָׁה מִלַּעֲשׂוֹת גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה, אִם לֹא כִּי יַד ה׳ עָשְׂתָה זֹאת הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים טז ח) ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד״ וְגוֹ׳, כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה דָּוִד מִצְטַעֵר עַל הֲנָחַת הַלֵּב בְּיַד שְׂמֹאל וְהַכָּבֵד בְּצַד יָמִין, כְּאִלּוּ הָיָה רְצוֹן הָאֵל שֶׁכֹּחַ הַמִּתְאַוֶּה יִהְיֶה עִקָּר וְהַשֵּׂכֶל שֶׁבַּלֵּב טָפֵל, כְּמוֹ שֶׁיַּד יָמִין עִקָּר וְהַשְּׂמֹאל טָפֵל. וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד״, וְאָז יַד שְׂמֹאלִי כְּנֶגֶד יְמִין ה׳, וּבָזֶה אֲנִי בּוֹטֵחַ ״כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט״, שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ בַּתַּאֲוָה שֶׁבַּיָּמִין לְמוֹטֵט אוֹתִי מִן דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר. לְפִי שֶׁ״יְּמִין ה׳ רוֹמֵמָה״ לָתֵת עֹז וְתַעֲצוּמוֹת אֶל הַלֵּב הַשִּׂכְלִי שֶׁכְּנֶגְדּוֹ כְּשֶׁפָּנַי לְנֶגֶד ה׳. לָכֵן ״שָׂמַח לִבִּי״ בִּרְאוֹתִי כִּי ה׳ סוֹמֵךְ יָדִי, וְזֶהוּ שֶׁמְּסַיֵּם וְאוֹמֵר ״נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח״, מַשְׁמָע וְלֹא בִּימִינִי, לְפִי שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בִּימִין ה׳, כִּי הִיא כְּנֶגֶד יָד כֵּהָה שֶׁלִּי. וְעַל כֵּן צִוָּה ה׳ לְהָנִיחַ הַתְּפִלִּין אֲשֶׁר שֵׁם ה׳ חָקוּק בָּהֶם עַל יָד כֵּהָה, לְהוֹרוֹת שֶׁיַּד ה׳ הַחֲזָקָה הַיְמָנִית הִיא הַנּוֹתֶנֶת כֹּחַ לְיָד כֵּהָה זוֹ. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה׳ מִמִּצְרָיִם״, הַיְינוּ יַד ה׳ הַיְמָנִית הַחֲזָקָה אֲשֶׁר הִיא כְּנֶגֶד יַד שְׂמֹאל שֶׁבָּאָדָם, וּבָהּ הוֹצִיאָנוּ ה׳. וּבִהְיוֹת פָּנַי כְּנֶגֶד ה׳, אָז יְמִינוֹ כְּנֶגֶד יָד כֵּהָה. וּלְהוֹרוֹת נָתַן בְּלִבָּם שֶׁאֵין שׁוּם מַעֲשֶׂה תָּלוּי בִּפְעֻלַּת הָאָדָם, כִּי אִם בְּעֶזֶר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ״. וּבְשֶׁל רֹאשׁ לֹא הִזְכִּיר ״לְךָ״, לְפִי שֶׁהֵם אוֹת גַּם לַאֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח י) ״וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ״, וְאָמַר מָר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ (ברכות ו.). וּמַה שֶּׁמַּנִּיחִין שֶׁל יָד תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שֶׁל הָרֹאשׁ, וּבַהֲסָרָתָן מְסִירִים שֶׁל רֹאשׁ תְּחִלָּה, לְפִי שֶׁשְּׁלֹשָׁה סַרְסוּרֵי עֲבֵרָה הֵם: הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד וּכְלֵי הַמַּעֲשֶׂה גּוֹמְרִים (רש״י במדבר טו לט), וְאִם כֵּן בְּשֶׁל יָד הָרֹב, כִּי שָׁם הַלֵּב וְהַיָּד, וְעַל כֵּן הַמָּקוֹם הַהוּא צָרִיךְ שְׁמִירָה מִן הַחֵטְא בְּיוֹתֵר מִבְּשֶׁל רֹאשׁ, עַל כֵּן יַקְדִּים לְתַקֵּן הַמָּקוֹם הַהוּא, וְכֵן בַּהֲסָרָה יִהְיוּ עַל הַיָּד תָּמִיד.

Vocalized Edition

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות לז,א) אָמְרוּ: ״יָדְכָה״ - יָד כֵּהָה שֶׁהוּא יָד שְׂמֹאל, וְצָרִיךְ לָדַעַת מַדּוּעַ לֹא בָּחַר ה׳ בְּיָד יָמִין לַעֲשׂוֹת בּוֹ הַמִּצְוָה כִּי הוּא הַמְשֻׁבָּח. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (שם) לֶהֱיוֹתוֹ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַלֵּב שֶׁבְּצַד שְׂמֹאל, וְדִבְרֵיהֶם אֱמֶת, אֶלָּא שֶׁנִּרְאֶה לִי לָתֵת טוּב טַעַם כִּי הַכָּתוּב עַצְמוֹ נָתַן טַעַם הַדָּבָר בְּמַה שֶׁכָּתַב כִּי בְּחֹזֶק יָד, כִּי יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא יֵשׁ בְּמִדּוֹתָיו שְׁתֵּי בְּחִינוֹת, הָאַחַת תִּקָּרֵא יָד הַגְּדוֹלָה, וְהָאַחַת תִּקָּרֵא יָד הַחֲזָקָה, הַיָּד הַגְּדוֹלָה הִיא צַד הַחֶסֶד וְהַטּוֹב, וְהַיָּד הַחֲזָקָה הִיא הַגְּבוּרָה הַמְשַׁלֶּמֶת לְעוֹשֵׂה רָעָה כְּרָעָתוֹ. וְהִנֵּה בְּהוֹצָאַת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם נָטָה ה׳ יָד הַחֲזָקָה וְהִכָּה שׂוֹנְאָיו עֶשֶׂר מַכּוֹת, אֲשֶׁר לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר הָאָדוֹן שֶׁתִּהְיֶה הֲנָחַת תְּפִלִּין בִּכְתִיבַת זִכָּרוֹן בְּיָד כֵּהָה שֶׁלָּנוּ שֶׁהִיא דּוּגְמַת יָד הַחֲזָקָה הַמּוֹצִיאָה אוֹתָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כָּאן כִּי בְּחֹזֶק יָד וְנָכוֹן. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר בְּהַרְבֵּה פְּעָמִים ״יָד הַגְּדוֹלָה״, זוֹ הַסְכָּמַת מִדַּת הָרַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין, אֲבָל עִקַּר הַמִּשְׁפָּט יָד הַחֲזָקָה יִתְכַּנֶּה.

חסלת פרשת בא

Vocalized Edition