וְהָיָ֞ה כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֣ר מַה־זֹּ֑את וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֔יו בְּחֹ֣זֶק יָ֗ד הוֹצִיאָ֧נוּ יְהֹוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃

כי ישאלך בנך מחר. יֵשׁ מָחָר שֶׁהוּא עַכְשָׁיו וְיֵשׁ מָחָר שֶׁהוּא לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן זֶה, וּכְגוֹן "וְלֹא יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם מָחָר לְבָנֵינוּ" (יהושע כ"ב), דִּבְנֵי גָד וְדִבְנֵי רְאוּבֵן:

מה זאת. זֶה תִּינוֹק טִפֵּשׁ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַעֲמִיק שְׁאֵלָתוֹ וְסוֹתֵם וְשׁוֹאֵל "מַה זֹּאת?", וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְגוֹ'" (דברים ו'), הֲרֵי זֹאת שְׁאֵלַת בֵּן חָכָם; דִּבְּרָה תוֹרָה כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים - רָשָׁע, וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל, וְהַשּׁוֹאֵל דֶּרֶךְ סְתוּמָה, וְהַשּׁוֹאֵל דֶּרֶךְ חָכְמָה (מכילתא):

וִיהֵי אֲרֵי יִשְׁאֲלִנָךְ בְּנָךְ מְחָר לְמֵימַר מָא דָא וְתֵימַר לֵהּ בִּתְקוֹף יְדָא אַפְּקָנָא יְיָ מִמִצְרַיִם מִבֵּית עַבְדוּתָא:

והיה. אמר ר' יהודה הלוי ז"ל, כי מחר חסר אלף והטעם מה שהוא אחר היום:

מַה זֹּאת. פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר, שֶׁהוּא בְּהֵמָה טְמֵאָה וְלֹא תָּחוּל עָלֶיהָ קְדֻשַּׁת הַגּוּף, וַעֲרִיפַת פֶּטֶר חֲמוֹר אִם לֹא תִפְדֶּה.

בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם. בְּחֹזֶק יָדָם שֶׁל מִצְרַיִם הוֹצִיאָנוּ ה', כַּאֲמָרוֹ "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם" (שמות יב:לג), בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יָכֹלְנוּ לָשֵׂאת נְכָסֵינוּ בַּעֲגָלוֹת כְּמִנְהַג מִצְרַיִם, וְהֻצְרַכְנוּ לָשֵׂאת בַּחֲמוֹרִים, וְנַעֲשָׂה בָּהֶם נֵס שֶׁהִסְפִּיקוּ לָזֶה בִּכְמוֹ רֶגַע, וְחָלָה עֲלֵיהֶם אֵיזוֹ קְדֻשָּׁה רְאוּיָה לְפִדְיוֹן.

מה זאת לפי שהוא רואה בן נכר ערל תושב ושכיר לא יאכל בו מה שאין כן במועדים אחרים. ד״‎א מה זאת על פסח ועל מצה כבר שמענו טעם, אבל על פדיית הבן והבהמה לא שמענו, ואמרת אליו כי בחזק יד וגו', על כן שהציל בכורינו ובכורי בהמתנו אני זובח וגו'.

וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת. בַּעַל הַהַגָּדָה אָמַר שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בְּבֵן תָּם, וְהִקְשָה מַהֲרִי״א בְּסֵפֶר זֶבַח פֶּסַח, מְנָא לָן שֶׁזֶּה מְדַבֵּר בְּבֵן תָּם, שֶׁמָּא הוּא אוֹמֵר דֶּרֶךְ לַעַג ״מַה זֹּאת״ כְּמוֹ בֵּן הָרָשָׁע? וְתֵרֵץ שֶׁלָּמַדְנוּ מִתְּשׁוּבָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לְהָשִׁיב לוֹ ״בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה׳ מִמִּצְרָיִם״ (שמות יג, יד), מֵאַחַר שֶׁצִּוָּה ה׳ לְהָשִׁיב לוֹ כַּהֹגֶן, וַדַּאי שֶׁאָל כַּהֹגֶן. אֲבָל תֵּרוּץ זֶה אֵינוֹ כַּהֹגֶן, וְכָל רוֹאָיו יֹאמְרוּ ״מַה זֹּאת״, כִּי מִלְּתָא דִּפְסִיקָא הוּא שֶׁכָּל מִי שֶׁאוֹמֵר ״מַה זֹּאת״ תָּם הוּא. וְאִם לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ גָּלוּי דַּעְתּוֹ, לְפָנֵינוּ מִי גָּלוּי? וּבַמָּה אֵדַע מַה בְּלֵב הַשּׁוֹאֵל? גַּם הַתּוֹרָה אֵינָהּ מַגֶּדֶת עֲתִידוֹת כָּזֶה.

וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁקָּשֶׁה לְבַעַל הַהַגָּדָה לָמָּה הִזְכִּיר בִּשְׁנֵי בָּנִים לְשׁוֹן מָחָר, אֶחָד בְּפָסוּק זֶה, שֵׁנִי בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (דברים ו כ) ״כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר״, וּבִשְׁנֵי בָּנִים לֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן מָחָר, וְאַדְרַבָּה אָמַר ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא״ מַמָּשׁ, וְהוּא הֵפֶךְ הַמָּחָר. וְקָשֶׁה לָמָּה לֹא הִזְכִּיר בְּכֻלָּם לְשׁוֹן מָחָר, אוֹ בְּכֻלָּם בַּיּוֹם הַהוּא. וְעוֹד קָשֶׁה לָמָּה זָכְרָה הַתּוֹרָה שְׁאֵלַת ״מַה זֹּאת״ אֵצֶל פִּדְיוֹן הַבְּכוֹרִים, וְלָמָּה לֹא זָכְרָה שְׁאֵלָה זוֹ עַל פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר, כְּמוֹ שֶׁזָּכְרָה בַּבֵּן הָרָשָע וּבְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.

מֵהֶכְרֵחַ קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ, רָאָה בַּעַל הַהַגָּדָה לוֹמַר שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בְּתָם וְשֶׁבְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (דברים ו:כ) מְדַבֵּר בְּחָכָם, וּ״מָחָר״ הַנֶּאֱמַר בִּשְׁנֵיהֶם אֵינוֹ מָחָר שֶׁלְּאַחַר זְמַן אֶלָּא מָחָר מַמָּשׁ. כִּי הַתָּם כָּל זְמַן שֶׁאָבִיו נוֹתֵן לוֹ פֶּסַח וּמַצָּה וּמָרוֹר, אֵינוֹ שׁוֹאֵל כְּלוּם, כִּי וַדַּאי אֵינוֹ מַלְעִיג עַל הָעֲבוֹדָה וּמִצְווֹת ה׳, וְטַעַם עַל הַמִּצְוָה גַּם כֵּן אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ, כִּי הַלְוַאי שֶׁיַּאֲכִילוֹ כָּל הַיּוֹם פְּטוּמוֹת צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת סֹלֶת נְקִיָּה עַל מְרוֹרִים שֶׁדַּרְכָּן לֶאֱכוֹל לְסַבֵּב תַּאֲוַת הַמַּאֲכָל, וְלָמָּה יְבַקֵּשׁ הַתָּם טַעַם לְכָל אֵלּוּ כִּי אֵינוֹ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מְאוּמָה. אֲבָל בְּפִדְיוֹן הַבֵּן שֶׁאֵין נוֹתְנִים לוֹ כְּלוּם אֶלָּא מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתֵּן הוּא דְּמֵי פִּדְיוֹן, אָז הוּא שׁוֹאֵל ״מַה זֹּאת״, כִּי אֲפִלּוּ תָּם וּפֶתִי גָּמוּר הֲרֵי הוּא חָכָם לְעִנְיַן זֶה לְהַחֲזִיק מָמוֹן שֶׁלֹּא לִתֵּן מָמוֹן לְשׁוּם אָדָם כְּלוּם בְּחִנָּם. אָמְנָם מִן מִלַּת ״מָחָר״ אָנוּ לְמֵדִין שֶׁזֶּהוּ תָּם וְיָשָׁר וְאֵינוֹ מַלְעִיג עַל הַנְּתִינָה וְאֵינוֹ מְמָאֵן בָּהּ, כִּי בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁמְּבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ דְּמֵי פִּדְיוֹן אֵינוֹ אוֹמֵר כְּלוּם וְנוֹתֵן דָּמָיו וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ לָדַעַת טַעַם הַדָּבָר לוֹמַר ״עַל מַה זֶּה״, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן מֵרָצוֹן טוֹב וְיֹאמְרוּ שֶׁהוּא קוֹרֵא תִּגָּר עַל מִצְווֹת ה׳ לֵאמֹר ״לָמָּה זֶה אֶתֵּן דָּמַי בְּחִנָּם״, עַל כֵּן הוּא שׁוֹתֵק בְּיוֹם הַנְּתִינָה וְנוֹתֵן דָּמָיו לְקַיֵּם מִצְוַת ה׳. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם בְּיוֹם הַמָּחֳרָת הוּא שׁוֹאֵל ״מַה זֹּאת״, כִּי הוּא חָפֵץ לָדַעַת טַעַם עַל מָה צִוָּה לָנוּ ה׳ לִתֵּן דְּמֵי פִּדְיוֹן הַבְּכוֹר.

וְסִימָן זֶה מָסְרָה לָנוּ הַתּוֹרָה, שֶׁאִם יִשְׁאָלְךָ מָחָר ״מַה זֹּאת״ לְמָחֳרַת יוֹם הַנְּתִינָה, וּבְיוֹם הַנְּתִינָה אֵינוֹ שׁוֹאֵל כְּלוּם, אָז וַדַּאי בְּתָם לְבָבוֹ וּבְנִקְיוֹן כַּפָּיו הוּא שׁוֹאֵל ״מַה זֹּאת״. שֶׁאִלּוּ הָיָה מַלְעִיג אוֹ קוֹרֵא תִּגָּר עַל מִצְוֹת ה׳ אָז הָיָה אוֹמֵר דְּבָרָיו בְּיוֹם הַנְּתִינָה כְּדֵי לְבַטֵּל הַנְּתִינָה, וּמֵאַחַר שֶׁשָּׁתַק בְּיוֹם הַנְּתִינָה וְשׁוֹאֵל לְיוֹם הַמָּחֳרָת וַדַּאי תָּם וְיָשָׁר הוּא וְשׁוֹאֵל כַּהֹגֶן, עַל כֵּן תָּשִׁיב לוֹ כַּהֹגֶן כִּי ״בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה׳ מִמִּצְרָיִם וַיַּהֲרֹג ה׳ כָּל בְּכוֹר״ וְגוֹ׳. אוֹ אִם הַבֵּן רוֹאֶה אֶת אָבִיו שֶׁנּוֹתֵן פִּדְיוֹן דְּמֵי בְּכוֹר בְּהֵמָה וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל לוֹ כְּלוּם בְּיוֹם הַנְּתִינָה שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ פֶּן רְצוֹנוֹ לִמְנוֹעַ אֶת אָבִיו מִן הַמִּצְוָה, וְשׁוֹאֵל לוֹ בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, גַּם הוּא תָּם יֵחָשֵׁב. וּלְפִי שֶׁשּׁוֹאֵל בִּקְצָרָה ״מַה זֹּאת״ וְאֵין בּוֹ דַעַת לְפָרֵט כָּל הָעִנְיָנִים, מִזֶּה שָׁפַט שֶׁהוּא תָּם וְאֵינוֹ חָרִיף לְדַקְדֵּק בִּפְרָטֵי הָעִנְיָן, אֲבָל אִם הָיָה שׁוֹאֵל לָשׁוֹן זֶה בְּיוֹם הַנְּתִינָה יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֵינוֹ תָּם.

וְכֵן פָּסוּק ״כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר״, הַנֶּאֱמָר בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (דברים ו:כ) הַנִּדְרָשׁ עַל שְׁאֵלַת בֵּן הֶחָכָם, נָקַט גַּם כֵּן שָׁם ״מָחָר״ לְמָחֳרַת יוֹם הָעֲבוֹדָה, כִּי הֶחָכָם מִתְיָרֵא לִשְׁאוֹל בְּיוֹם עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה פֶּן יַחְשְׁדוּהוּ שׁוֹמֵעַ לוֹמַר שֶׁהוּא מַלְעִיג עַל הַמִּצְווֹת בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָם כְּדֵי לְהַשְׁבִּית הָעָם מִמְּלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּלָאו הָכֵי רַבִּים מַקְשִׁים מַה בֵּין דִּבְרֵי הָרָשָׁע לְדִבְרֵי הֶחָכָם, וְלֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ לְהָבִיא מִתּוֹךְ דִּקְדּוּקֵי הַלָּשׁוֹן לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם, וְאוּלַי יַחְשְׁדוּהוּ כְּמַלְעִיג. וְלָצֵאת מִידֵי חֲשָׁד זֶה, הוּא שׁוֹאֵל גַּם כֵּן בְּיוֹם הַמָּחֳרָת לַעֲשִׂיָּה. אֲבָל הָרָשָׁע שֶׁכָּל עִקַּר כַּוָּנָתוֹ כְּדֵי לְהַשְׁבִּית הָעָם מִמְּלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן הוּא אוֹמֵר דְּבָרָיו בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה וּמַלְעִיג עֲלֵיהֶם לֵאמֹר ״בַּמֶּה אַתֶּם עֲסוּקִים? וּזְקֵנִים כְּמוֹתְכֶם יִתְעַסְּקוּ בִּדְבָרִים בְּטֵלִים הַלָּלוּ?״ עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״מָחָר״ בִּדְבָרָיו. וְעַל כֵּן אָמְרָה הַתּוֹרָה ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא״, כְּשֵׁם שֶׁהוּא אוֹמֵר דְּבָרָיו בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁל הָעֲשִׂיָּה, כָּךְ תַּגִּיד לוֹ גַּם אַתָּה דְּבָרֶיךָ תֵּכֶף וּמִיָּד, כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁבְּפָסוּק זֶה יֵשׁ הַגָּדָה לִשְׁנֵי בָּנִים. אִם לַבֵּן הָרָשָׁע, פְּשִׁיטָא שֶׁצָּרִיךְ אַתָּה לְהָשִׁיב לוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד, פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו לוֹמַר שֶׁאֵין מַעֲנֶה בְּפִיךָ, עַל כֵּן דָּחִיתָ אוֹתוֹ בְּקַשׁ לֵאמֹר, לֵךְ וְשׁוּב מָחָר אֶתֵּן לְךָ תְּשׁוּבָה. עַל כֵּן ״עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ״ (משלי כו:ה) תֵּכֶף בַּיּוֹם הַהוּא. וְאִם לַבֵּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, לָמָּה תֹּאמַר לוֹ דְּבָרֶיךָ לְמָחָר? וַהֲלֹא יוֹתֵר נָכוֹן שֶׁתַּגִּיד לוֹ דְּבָרֶיךָ בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לִבּוֹ לַעֲבוֹדַת ה׳.

וְאַגַּב גְּרָרָא אֲפָרֵשׁ גַּם דִּבְרֵי הֶחָכָם הַנֶּאֱמָר בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן, כִּי יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת עַל הַמַּגִּיד שֶׁאָמַר ״וְאַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח, אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן״, לָמָּה לֹא זָכַר הַתְּשׁוּבָה שֶׁבְּצִדּוֹ הַכְּתוּבָה בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (דברים ו כא)? וְאוֹמֵר אֲנִי כִּי הֶחָכָם שׁוֹאֵל טַעַם עַל פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר כְּסֵדֶר שֶׁהֵם כְּתוּבִים בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ח) ״וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים״, וְעַל שָׁלֹשׁ אֵלֶּה הוּא שׁוֹאֵל וְאוֹמֵר ״מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים״. עַל ״צְלִי אֵשׁ״ שֶׁל הַפֶּסַח אָמַר ״מָה הָעֵדֹת״, כִּי זְבִיחַת הַפֶּסַח יִתֵּן עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁל עַל הַמַּעֲרָכָה, אֲפִלּוּ עַל מַזַּל טָלֶה שֶׁהוּא בְּכוֹר וְרֹאשׁ לְכָל הַמַּזָּלוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן לִשְׁאָר הַמַּזָּלוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת״, כִּי כָל אוֹת הוּא עֵדוּת וּמוֹפֵת עַל אֵיזוֹ דָּבָר, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה בַּפָּסוּק ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם״ (שמות יב ב). ״וְהַחֻקִּים״ הַיְינוּ הַמַּצָּה, שֶׁעִנְיָנָהּ הַהַכְנָעָה כְּעִסָּה זוֹ שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה לְמַעְלָה, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בַּאֵר הֵיטֵב בְּחִבּוּרִי הַקָּטָן ״אֹרַח לְחַיִּים״ מַאֲמָר כ״ה, כִּי כָל חֹק מוֹרֶה עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֹק וּגְבוּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֵצֶל הַיָּם (איוב לח י) ״וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי״ וְאוֹמֵר ״עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף״. כָּךְ נִתַּן חֹק וּגְבוּל לְעִסַּת הַמַּצָּה שֶׁלֹּא יַעֲלֶה, כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לִמּוּד עַל הַהַכְנָעָה. וְעַל כֵּן הַמַּצָּה סִימָן חֵרוּת, כִּי בִּזְכוּת הַהַכְנָעָה נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ז ז) ״לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה׳ בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט״, בִּזְכוּת שֶׁאַתֶּם מְמַעֲטִים אֶתְכֶם לְפָנַי. וְעַל כֵּן דִּין הֶחָמֵץ בִּשְׂרֵפָה, כִּי כָל הַמִּתְגָּאֶה נִדּוֹן בָּאֵשׁ, כִּדְאִיתָא בַּיַּלְקוּט (פרשת צו תק״פ) בַּפָּסוּק ״הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה״, כִּי טֶבַע הָאֵשׁ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה, עַל כֵּן נִדּוֹן בּוֹ הָעוֹלֶה לְמַעְלָה. וְדִינוֹ שֶׁל חָמֵץ בְּמַשֶּׁהוּ, כִּי כָּךְ הִיא הַמִּדָּה בְּגַסּוּת הָרוּחַ, שֶׁבְּכָל הַמִּדּוֹת צָרִיךְ הָאָדָם לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ מְמֻצָּע, חוּץ מִן גַּסּוּת הָרוּחַ שֶׁעָלָיו אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ה.) ״לֹא מִנָּהּ וְלֹא מִקְצָתָהּ״, הֲרֵי שֶׁאָסְרוּ אֲפִלּוּ הַמַּשֶּׁהוּ. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד ד) ״מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ״, לְהַפְלָגַת הָעִנְיָן וּלְהַרְחָקָתוֹ מִכָּל וָכֹל. ״וְהַמִּשְׁפָּטִים״ רֶמֶז לְ״וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם״, כִּי מַה שֶּׁנַּעֲשׂוּ שְׁפָטִים בְּמִצְרַיִם הַיְינוּ בַּעֲבוּר שֶׁמֵּרְרוּ חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ, וְהַיִּסּוּרִין נִקְרָאִים מִשְׁפָּט, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כח כו) ״וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט״.

וְאַחַר שֶׁהִזְכִּיר שְׁאֵלַת הֶחָכָם עַל פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר, אָמְרָה הַתּוֹרָה שֶׁתַּהֲפוֹךְ לוֹ הַסֵּדֶר וְתָשִׁיב לוֹ טַעַם תְּחִלָּה עַל הַמָּרוֹר וְאַחַר כָּךְ עַל הַמַּצָּה וְאַחַר כָּךְ עַל הַפֶּסַח, כְּדֵי שֶׁיִּלְמַד הֶחָכָם סֵדֶר קִנְיַן הַשְּׁלֵמוּת. וְזֶה סִדְרוֹ: כִּי מִתְּחִלָּה צָרִיךְ הָאָדָם לְהָבִיא אֶת חָמְרוֹ בְּכוּר עֹנִי לְזַקְּקוֹ וּלְצָרְפוֹ מֵחֲלוּדָתוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה יָבֹא לִידֵי הַכְנָעָה לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ, וְעַל יְדֵי הַהַכְנָעָה יָבֹא לִידֵי הַכָּרַת מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי עַל כֵּן הֵבִיא ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכוּר עֳנִי מִצְרַיִם כְּדֵי לְמָרֵק חָמְרָם לַהֲבִיאָם לִידֵי הַכְנָעָה, וּמִתּוֹכָהּ יָבוֹאוּ לִידֵי הַכָּרַת מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּשְׁנַיִם אֵלּוּ הַקּוֹדְמִים הֵם כְּמוֹ הֲכָנָה לָבֹא אֶל הָעִנְיָן הַשְּׁלִישִׁי, וְהוּא לִידֵי יְדִיעַת מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי זֶה הַנִּרְצֶה וְהַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן מִכֻּלָּם, לַהֲבִיאָם לִידֵי אֱמוּנָתוֹ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יב:כא) ״מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן״, מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה זָרָה וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״אַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: אַף עַל פִּי שֶׁבַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה נִזְכַּר הַפֶּסַח רִאשׁוֹנָה לְפִי שֶׁהוּא הַתַּכְלִית וְרִאשׁוֹן בְּמַעֲלָה, מִכָּל מָקוֹם אַתָּה תָּשִׁיב לוֹ עַל הַפֶּסַח בָּאַחֲרוֹנָה כְּסֵדֶר הַתְּשׁוּבָה שֶׁנִּזְכְּרָה שָׁם כְּדֶרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

וְאַל תִּטְעֶה לוֹמַר, שֶׁלְּכָךְ הָפְכָה הַתּוֹרָה סֵדֶר הַתְּשׁוּבָה עַל דֶּרֶךְ ״בְּמַאי דִּסְלִיק פָּתַח״, אֶלָּא בְּכַוָּנָה גְּמוּרָה הָפְכָה הַתּוֹרָה הַסֵּדֶר וְאָמְרָה שֶׁתָּשִׁיב לוֹ תְּחִלָּה עַל הַמָּרוֹר וְאַחַר כָּךְ עַל הַמַּצָּה וְעַל הַפֶּסַח לְבַסּוֹף, כְּסֵדֶר קְנִיַּת הַשְּׁלֵמוּת, כְּדֵי שֶׁיִּלְמוֹד מִזֶּה שֶׁהַפֶּסַח הַבָּא בָּאַחֲרוֹנָה עִקָּר, כִּי מִטַּעַם זֶה יֵשׁ בְּבִטּוּל הַפֶּסַח כָּרֵת מַה שֶּׁאֵין בְּמַצָּה וּמָרוֹר, כִּי אַף מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מַצָּה וּמָרוֹר אֵינוֹ בְּכָרֵת. וְצִוָּה בַּעַל הַהַגָּדָה לְהָבִיא לוֹ רְאָיָה בְּרִיאָה וְטוֹבָה מֵהִלְכוֹת הַפֶּסַח שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים קיט:) ״אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן״, וְהַטַּעַם כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר טַעַם הַפֶּסַח בְּפִיו בָּאַחֲרוֹנָה. וְלָמָּה לֹא הִקְפִּידוּ שֶׁיִּשָּׁאֵר טַעַם הַמַּצָּה אוֹ הַמָּרוֹר בְּפִיו בָּאַחֲרוֹנָה? אֶלָּא לְפִי שֶׁהַפֶּסַח הִיא הָעִקָּר וְסוֹף הַתַּכְלִית הַנִּרְצֶה מִן אֲכִילַת מַצָּה וּמָרוֹר, וְהַיְנוּ לְפִי שֶׁהַפֶּסַח מוֹפֵת עַל אֱמוּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְאַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ״, רוֹצֶה לוֹמַר כְּמוֹ שֶׁהָפְכָה הַתּוֹרָה הַסֵּדֶר, כָּךְ תָּשִׁיב לוֹ גַּם אַתָּה, וְזֶהוּ לְשׁוֹן ״אַף״. וְאִם יִשְׁאָלְךָ בִּנְךָ לָמָּה זֶה הָפְכָה הַתּוֹרָה הַסֵּדֶר, תָּבִיא לוֹ רְאָיָה מֵהִלְכוֹת הַפֶּסַח שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן״, וּמִכָּאן תָּבִיא לוֹ רְאָיָה שֶׁכְּשֵׁם שֶׁטַּעַם הַפֶּסַח רָאוּי לִשָּׁאֵר בְּפִיו בָּאַחֲרוֹנָה, כָּךְ בַּתְּשׁוּבָה לַבֵּן הַשּׁוֹאֵל צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּאַחֲרוֹנָה כַּסֵּדֶר שֶׁהוּא נֶאֱמָר בַּתּוֹרָה. וְכַוָּנָתוֹ לְהָשִׁיב לוֹ כָּל הַפְּסוּקִים הַנֶּאֱמָרִים בַּתּוֹרָה עַל שְׁאֵלַת בֵּן הֶחָכָם, וְזֶה סִדְרָן: מִתְּחִלָּה נֶאֱמַר שָׁם (דברים ו, כא) ״וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ״ וְגוֹ׳ עַד ״וַיְצַוֵּנוּ ה׳״, כִּי כָל זֶה טַעַם עַל הַמָּרוֹר הַבָּא זֵכֶר לָעַבְדוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, יד) ״וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה״. וְאַחַר כָּךְ אָמַר (דברים ו, כד) ״וַיְצַוֵּנוּ ה׳ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים״ וְגוֹ׳ עַד ״וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ״. וְכָל זֶה טַעַם עַל הַמַּצָּה שֶׁנִּקְרֵאת חֹק כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה, שֶׁהִיא הוֹרָאָה עַל הַהַכְנָעָה וְהָעֲנָוָה, וּכְתִיב (משלי כב, ד) ״עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה׳״, וְכֵן נֶאֱמַר כָּאן ״לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה׳״, כִּי הַהַכְנָעָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאָה. וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ״ עַד סוֹף הַפָּרָשָׁה, הַכֹּל תְּשׁוּבָה עַל הַפֶּסַח הַבָּאָה לְעֵדוּת עַל מֶמְשַׁלְתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּמִצְוַת הַפֶּסַח נֶאֱמַר (שמות יב, יג) ״וּפָסַחְתִּי עֲלֵיכֶם״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״וְחָמַלְתִּי״, רוֹצֶה לוֹמַר כִּי עַכְשָׁיו תֵּצְאוּ מֵרְשׁוּת הַמַּזָּלוֹת אֲשֶׁר כָּל פְּעֻלָּתָם הֶכְרֵחִיּוֹת וְטִבְעִיּוֹת וְאֵין בָּהֶם כֹּחַ לִפְעוֹל שׁוּם פְּעֻלָּה עַל צַד הַחֶמְלָה וְהַחֲנִינָה וְהַצְּדָקָה, וְתִכָּנְסוּ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה אֲשֶׁר פְּעֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּרָצוֹן הַמֻּחְלָט וּפוֹעֵל יְשׁוּעוֹת וְעוֹשֶׂה צְדָקוֹת עַל צַד הַחֶמְלָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת״. כִּי הַרְבֵּה מִצְווֹת תְּלוּיִין בְּמִצְוַת הַפֶּסַח, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כָּל הַמִּצְוָה״, דְּהַיְנוּ מִצְוָה פְּרָטִית שֶׁהַרְבֵּה מִצְווֹת תְּלוּיִין בָּהּ, ״לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֵינוּ״, רוֹצֶה לוֹמַר עַל יְדֵי מִצְוָה זוֹ נֵצֵא מִתַּחַת יַד הַמַּעֲרָכָה וְנַעֲמוֹד לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֵינוּ לְהִכָּנֵס בְּצֵל כְּנָפָיו, וְזוֹ הִיא כַּוָּנַת הַפֶּסַח, וְהַמַּשְׂכִּיל יוֹסִיף לֶקַח.

וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, בְּשָׁעָה שֶׁיִּרְאֶה בִּנְךָ עִנְיַן פִּדְיוֹן בְּכוֹר, אִם יִשְׁאָלְךָ אַתָּה חַיָּב לוֹמַר לוֹ, אֲבָל בְּלֹא שְׁאֵלָה אֵין חִיּוּב אֶלָּא בְּלֵיל פֶּסַח. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר מָחָר, פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ לְמָחָר דְּהַיְנוּ כָּל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה, וְאָמַר לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ, שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ בַּשְּׁאֵלָה שֶׁתֹּאמַר אֵלָיו, אָז הוּא שֶׁתְּשִׁיבֵהוּ בַּדֶּרֶךְ הָאָמוּר, אֲבָל אִם יֹאמַר ״מַה זֹּאת״ בְּדֶרֶךְ זִלְזוּל לֹא לְכַוָּנַת הַתְּשׁוּבָה - לֹא תְּשִׁיבֵהוּ כָּזֶה.

עוֹד יִרְצֶה שֶׁאֵין צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הַשְּׁאֵלָה בְּלָשׁוֹן זֶה ״מַה זֹּאת״, אֶלָּא הֲגַם שֶׁתִּהְיֶה בְּאֵיזֶה אוֹפֶן שֶׁתִּהְיֶה, כָּל שֶׁהַמְּכֻוָּן שֶׁל הַשְּׁאֵלָה הוּא ״לֵאמֹר מַה זֹּאת״. נִמְצֵינוּ אוֹמְרִים כִּי פָּסוּק זֶה שֶׁלֹּא בְּלֵיל פֶּסַח נֶאֱמַר, אֶלָּא בְּמִצְוַת קְדוּשַּׁת פֶּטֶר רֶחֶם, וְאֵין צוֹרֶךְ בְּהַגָּדָה זוּלַת עַל יְדֵי שְׁאֵלָה. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא) אָמְרוּ כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים וְכוּ׳, זֶה דֶּרֶךְ דְּרוּשׁ.