שְׁמוֹת י״א · ב׳

דבר נא. אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ הַזְהִירֵם עַל כָּךְ, שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ צַדִּיק אַבְרָהָם "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם" (בראשית ט"ו), קִיֵּם בָּהֶם, "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (שם), לֹא קִיֵּם בָּהֶם:

מַלֵיל כְּעַן קֳדָם עַמָא וּשְׁאִילוּ גְבַר מִן חַבְרֵהּ וְאִתְּתָא מִן חַבְרָתַהּ מָנִין דִכְסַף וּמָנִין דִדְהָב:

דבר נא. כבר פירשתי נא, כי הוא עתה:

וישאלו - לשם מתנה גמורה כמו: שאל ממני ואתנה גוים נחלתך.

דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ. שֶׁלֹּא יִדְאֲגוּ שֶׁמָּא בְּסִבַּת הַמָּמוֹן יִמְסְרוּ עַצְמָם לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, כִּי בָזֶה תִּהְיֶה תְּשׁוּעָתָם:

דבר נא דבר עכשיו באזני העם, כי אין שהות בדבר מאחר שילכו להם מכל וכל אבל במכות שלמפרע אלמלא היו מצרים משאילים להם יאמרו להם השב לי את אשר השאלתי לך כשיראו פרעה מסרב ליתן להם רשות לצאת לצמיתות.

וישאלו איש מה שקיים הקב״‎ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול בענין שאלה ולא בענין מתנה כדי שיהיו מצריים להוטים לרדוף אחריהם. וי״‎מ וישאלו לשון מתנה גמורה כמו שאל ממני ואתנה וגו'

מאת רעהו וכי מצרים היו להם רעים לישראל אלא מלמד שאחרי המכות היו כרעים ואוהבים ישראל להשאיל להם כליהם.

כלי כסף וכלי זהב במקום שהניחו ישראל בתיהם ושדותיהם וכליהם שלא יכלו לשאת עמהם שהרי היו להם לישראל נחלות במצרים כדכתיב ויאחזו בה.

דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ גוֹ׳. אָמְרוּ רז״ל (ברכות ט:) אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ צַדִּיק ״וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם״ קִיֵּם בָּהֶם, ״וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל״ לֹא קִיֵּם בָּהֶם. וְקָשֶׁה, לָמָּה תָּלָה קִיּוּם הַבְטָחָתוֹ בַּאֲמִירַת אוֹתוֹ צַדִּיק, וּבְלֹא אֲמִירָתוֹ וְכִי לֹא יְקַיֵּם ה׳ אֶת דְּבָרוֹ חָלִילָה? וְנִרְאֶה לְיַשֵּׁב זֶה עַל דֶּרֶךְ שֶׁמַּסִּיק בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (שם) ״וַיַּשְׁאִלוּם״ בְּעַל כָּרְחָם דְּיִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם מַשּׂוֹי הַדֶּרֶךְ. וּלְפִי זֶה יָצָא ה׳ יְדֵי הַבְטָחָתוֹ כְּשֶׁהָיָה מַרְאֶה לָהֶם מָקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ תִּתְקַיֵּם הַהַבְטָחָה, וּמָה יֵשׁ לוֹ עוֹד לַעֲשׂוֹת אִם הֵמָּה מֵעַצְמָם אֵינָן רוֹצִים לְקַבֵּל? וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ צַדִּיק כוּ׳, כִּי לֹא יָדַע שֶׁהֵמָּה לֹא בִּקְשׁוּ לְקַבֵּל, וּבַעֲבוּר הֱיוֹת אַבְרָהָם צַדִּיק וְיָשָׁר יִהְיֶה עָמָל בְּעֵינָיו עַל שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ בָהֶם בְּחִנָּם. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר לוֹ ״וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל״. בְּמִלַּת ״וְאַחֲרֵי כֵן״ הוֹרָה שֶׁיִּקְחוּ לָהֶם שְׂכַר עֲבוֹדָתָם מִן הַמִּצְרִיִּים, וְעַל כֵּן נָקַט ״וְאַחֲרֵי כֵן״, כִּי אֵין שְׂכִירוּת מִשְׁתַּלֶּמֶת כִּי אִם לְבַסּוֹף. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַעֲצוֹר לַה׳ לִתֵּן לְיִשְׂרָאֵל רְכוּשׁ גָּדוֹל מִבְּלִי שֶׁיִּצְטָרְכוּ לִקַּח מִן הַמִּצְרִיִּים דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה וְרַמָּאוּת, מִכָּל מָקוֹם עָשָׂה כֵן אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט לְהַצִּיל מִיָּדָם שְׂכַר עֲבוֹדָתָם, כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צא.) בִּגְבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא כוּ׳. וּלְפִיכָךְ לֹא הָיְתָה נָחָה דַעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק בְּשׁוּם רְכוּשׁ כִּי אִם בִּרְכוּשׁ מִצְרַיִם חֵלֶף עֲבוֹדָתָם, כִּי בָּזֶה יְקַבֵּל תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בְּזַרְעוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל״ לֹא קִיֵּם בָּהֶם. הֵבִיא רַשִׁ״י לְשׁוֹן ״וְאַחֲרֵי כֵן״ מִן הַטַּעַם שֶׁהִזְכַּרְנוּ.