שְׁמוֹת א׳ · י״ח

וּקְרָא מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְחַיָתָא וַאֲמַר לְהֶן מָה דֵין עֲבַדְתּוּן יָת פִּתְגָמָא הָדֵין וְקַיֵמְתּוּן יָת בְּנַיָא:

ויקרא. הנכון בנות מות כי הפכתן מצותי, ואין הפרש בין ותאמרנה עבר, כמו ותאכלנה הפרות (ברא' מא ד) ובין כשידבר עליהן לנכח עצמן, בהכנס הוי"ו הפתוח וככה מדוע עשיתן ותחיין:

מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן. שֶׁבְּגַדְתֶּן בִּי, כִּי הִנֵּה כְּשֶׁצִּוִּיתִי לֹא מֵאַנְתֶּם לַעֲשׂוֹת מִצְוֹתִי, וּבָטַחְתִּי בָכֶן שֶׁתָּמִיתוּ הַיְלָדִים, וְתוֹחַלְתִּי נִכְזְבָה.

וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. וְלֹא דַי שֶׁלֹּא עֲשִׂיתֶן מִצְוָתִי לַהֲמִיתָן, כִּי גַם נְתַתֶּם עֵצוֹת לְהַחֲיוֹתָם.

מַדּוּעַ וְגוֹ׳ וַתְּחַיֶּיןָ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לְדַקְדֵּק מַה הוּא הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ, שֶׁעָלָיו הוּא אוֹמֵר מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן, וְאִם שֶׁלֹּא הֵמִיתוּ אֶת הַיְלָדִים, זֶה יִקָּרֵא שְׁלִילַת הַמַּעֲשֶׂה וְהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר מַדּוּעַ לֹא עֲשִׂיתֶן. עוֹד צָרִיךְ לְדַקְדֵּק אָמְרוֹ וַתְּחַיֶּיןָ, וְאִם עַל סִפּוּק הַמָּזוֹן לַיְּלָדִים הוּא אוֹמֵר כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּאָמְרוֹ ״וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדוֹת וְגוֹ׳ וַתְּחַיֶּיןָ״ וְגוֹ׳, אִם לָזֶה נִתְכַּוֵּן מַה מַעֲנֶה בִּלְשׁוֹן הַמְיַלְּדוֹת עַל זֶה, וַהֲרֵי הֵן מוֹרְדוֹת בַּמֶּלֶךְ.

וְאוּלַי כִּי לֹא יָדַע פַּרְעֹה בְּפֵרוּשׁ שֶׁהָיוּ מְסַפְּקוֹת מָזוֹן לַיְּלָדִים, כִּי מִן הַסְּתָם לֹא יַעֲשׂוּ כֵן בִּפְנֵי הַמִּצְרִיִּים, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין לַחְשֹׁד בָּהֶם דֵּלָטוֹרִין, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה לב,ה) בְּפָסוּק ״וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה״ וְגוֹ׳, כִּי שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים הָיָה בֵּינֵיהֶם דָּבָר זֶה וְלֹא גִּלָּה אָדָם מֵעוֹלָם. אֶלָּא שֶׁהַמִּצְרִיִּים הִגִּידוּ לוֹ שֶׁהָיוּ הַמְיַלְּדוֹת מְסַפְּקוֹת מַיִם וּמָזוֹן לְבֵית הַנָּשִׁים חָיוֹת, וְדָבָר זֶה יְכוֹלִין הַגּוֹיִם הַשְּׁכֵנִים לְהַכִּיר בַּדָּבָר כְּשֶׁתַּכְנִיס הַמְיַלֶּדֶת עִמָּהּ דִּבְרֵי סִפּוּק, וְיָדְעוּ גַּם כֵּן כִּי הַנָּשִׁים הֶחָיוֹת הָיוּ בְּנֵיהֶם זְכָרִים. לָזֶה אָמַר פַּרְעֹה מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, פֵּרוּשׁ סִפּוּק מַיִם וּמָזוֹן שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה הַנִּגְלֶה. וְהֵן אֱמֶת אִם לֹא הָיוּ מְחַיִּים הַיְּלָדִים הָיִיתִי תּוֹלֶה כִּי לַבָּנוֹת אַתֶּם מְסַפְּקִים, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהַסִּפּוּק הוּא לִמְקוֹם הַיְּלָדִים וְהַיְּלָדִים הִנָּם בַּחַיִּים, זֶה לְךָ הָאוֹת כִּי לָהֶם אַתֶּם מְסַפְּקִים. וְהוּא אָמְרוֹ וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים, וְאֵין זֶה אֶלָּא מֵעִיּוּן שִׂכְלִי כַּנִּזְכָּר, כִּי הַיָּדוּעַ לוֹ בְּבֵרוּר אֵינוֹ אֶלָּא מַעֲשֵׂה הַסִּפּוּק לְבֵית הַיּוֹלְדוֹת.