וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת וְגוֹ׳. צָרִיךְ לְדַקְדֵּק לָמָּה כָּפַל לוֹמַר וְלֹא עָשׂוּ וַתְּחַיֶּיןָ. וְרַזַ״ל (סוטה יא,א) אָמְרוּ שֶׁהָיוּ מְסַפְּקוֹת מַיִם וּמָזוֹן. וְצָרִיךְ לְדַקְדֵּק לָמָּה לֹא הָיוּ עוֹשִׂים לָהֶם כֵּן מִקּוֹדֶם. וְאוּלַי שֶׁיּוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא פָּסְקוּ מֵהַהֲטָבָה, וְהוּא סִבַּת הַיִּרְאָה שֶׁיָּרְאוּ אֶת הָאֱלֹהִים אֲפִלּוּ עַל מְנִיעַת הַהֲטָבָה שֶׁהָיוּ רְגִילִין לְהֵטִיב בְּסִפּוּק מָזוֹן, וְלֹא מִלְּבַד שֶׁלֹּא עָשׂוּ וְגוֹ׳ אֶלָּא וַתְּחַיֶּיןָ.
אוֹ לְעוֹלָם כִּי מִקּוֹדֶם לֹא נָתְנוּ דַּעְתָּם עַל מִצְוָה זוֹ לְסַפֵּק מַיִם וּמָזוֹן, וְאַחַר שֶׁצִּוָּה לָהֶם פַּרְעֹה חָשְׁשׁוּ שֶׁיִּהְיוּ נֶחְשָׁדִים אִם יָמוּת אֶחָד מֵהַנּוֹלָדִים שֶׁהֵם הֲרָגוּהוּ, לָזֶה לְהוֹצִיא עַצְמָן מֵהַחֲשָׁד, הִשְׁתַּדְּלוּ לְהַחֲיוֹת אֲפִלּוּ מִי שֶׁיָּמוּת מִיתַת עַצְמוֹ מֵחֶסְרוֹן הַסִּפּוּק. וְאוּלַי כִּי זֶה רָמַז בְּתֵבַת אֶת הָאֱלֹהִים לְרַבּוֹת יְצִיאַת יְדֵי חוֹבַת חֲשַׁד בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת נְקִיִּים מֵה׳ וּמִיִּשְׂרָאֵל.
וְטַעַם אָמְרוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר כָּ״ף הַדִּמּוּי, לוֹמַר לֹא הוּא וְלֹא דּוֹמֶה לוֹ. אוֹ יִרְצֶה לוֹמַר, לֶהֱיוֹת כִּי מִן הַדֶּרֶךְ הוּא כְּשֶׁיִּגְזֹר מֶלֶךְ דָּבָר, עַל כָּל פָּנִים בִּתְחִלַּת הַגְּזֵרָה דְּבַר מֶלֶךְ חָזָק וְאֵימַת מֶלֶךְ רוֹעֶשֶׁת לְבַל עֲבוֹר עָלֶיהָ, וּבְאֹרֶךְ הַיָּמִים אַחַר הַגְּזֵרָה הִיא רוֹפֶפֶת, וְלָזֶה הוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי הַצַּדְקָנִיּוֹת הַלָּלוּ בִּטְּלוּ גְּזֵרַת מֶלֶךְ סָמוּךְ לַגְּזֵרָה, וְהוּא אָמְרוֹ וְלֹא עָשׂוּ, וְאֵימָתַי? כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר כִּי בְּעֵת שֶׁיָּצְאוּ מִשָּׁם וְהָיוּ מְיַלְּדוֹת לָעִבְרִיּוֹת לֹא עָשׂוּ וְגוֹ׳, וְאַדְרַבָּה סִפְּקוּ מָזוֹן לְאֵין נָכוֹן וּבִטְּלוּ דְּבָרָיו סָמוּךְ לַגְּזֵרָה. וְשִׁעוּר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר כְּשִׁעוּר (בראשית כז:ל) ״כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ״.
