שְׁמוֹת א׳ · י״ט

כי חיות הנה. בְּקִיאוֹת כַּמְיַלְּדוֹת, תַּרְגּוּם מְיַלְּדוֹת חַיָּתָא. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ הֲרֵי הֵן מְשׁוּלוֹת כְּחַיּוֹת הַשָּׂדֶה (סוטה י"א), שֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת מְיַלְּדוֹת. וְהֵיכָן מְשׁוּלוֹת לְחַיּוֹת? גּוּר אַרְיֵה, זְאֵב יִטְרָף (בראשית מ"ט), בְּכוֹר שׁוֹרוֹ (דברים ל"ג), אַיָּלָה שְׁלֻחָה (בראשית מ"ט), וּמִי שֶׁלֹּא נִכְתַּב בּוֹ, הֲרֵי הַכָּתוּב כְּלָלָן וַיְבָרֶךְ אוֹתָם (שם), וְעוֹד כְּתִיב מָה אִמְּךָ לְבִיָּא (יחזקאל י"ט):

וַאֲמָרָא חַיָתָא לְפַרְעֹה אֲרֵי לָא כִנְשַׁיָא מִצְרְיָתָא יְהוּדַיָתָא אֲרֵי חֲכִּימָן אִנוּן עַד לָא עַלַת לְוָתְהֶּן חַיָתָא וִילִידָן:

ותאמרנה. לא עברנו על מצותיך, כי העבריות אינן כמצריות כי כח חיים הרבה יש להם ובא היו"ד רפה מן "כי חיות" והוא הנכון, כמו דוות רוות עלות עלי (ברא' לג יג), ונדגש יו"ד במלת חַיִּים שהוא תאר, כמו ונתפשם חַיִּים (מ"ב ז יב) כיו"ד "אלהי הָעִבְרְיִּים" (למטה ג יח) כן חיים שהוא שם דבר כמו עץ חַיִּים (משלי ג יח) וכמו ופטורי צִצִּים (מ"א ו יח):

וְיָלָדו. נקבות פועל עבר, כי שוה הוא לזכרים "טוו" (למטה לה כה) "צבאו" (שם לח ח):

כי חיות הנה - בריאות ופקחות וממהרות לילד.

כִּי חָיוֹת הֵנָּה. בְּקִיאוֹת בִּמְלֶאכֶת הַמְיַלֶּדֶת, וְאִם נֶחְפֹּץ לַעֲשׂוֹת דָּבָר אוֹ לְדַבֵּר שֶׁלֹּא כַהֹגֶן, תִּהְיֶינָה מַרְגִּישׁוֹת בַּדָּבָר וְלֹא תִקְרֶאנָה עוֹד אוֹתָנוּ לְיַלֵּד, וְלַמֶּלֶךְ אֵין שָׁוֶה לְהָמִית אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם בִּלְבָד.

כִּי לֹא כַנָּשִׁים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לְדַקְדֵּק לָמָּה הֶאֱרִיךְ כָּל כָּךְ לָשׁוֹן, וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״לֹא כַמִּצְרִיּוֹת הָעִבְרִיּוֹת״ אוֹ ״הָעִבְרִיּוֹת לֹא כַמִּצְרִיּוֹת״. עוֹד צָרִיךְ לְדַקְדֵּק מַה מַעֲנֶה בְּפִיהֶם עַל סִפּוּק הַמָּזוֹן, וְרוֹאַנִי כִּי קִבֵּל פַּרְעֹה תְּשׁוּבָתָם. עוֹד קָשֶׁה אָמְרוֹ וְיָלָדוּ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר יוֹלְדוֹת.

אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא שֶׁהֱשִׁיבוּהוּ שֶׁלֹּא יִקַּח שִׁעוּר לָעִבְרִיּוֹת מֵהַמְיֻחָדוֹת שֶׁבַּמִּצְרִיּוֹת, כִּי כֻלָּן חֲכָמוֹת מִכָּל הַמִּצְרִיּוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי חָיוֹת הֵנָּה וּמְיַלְּדוֹת זוֹ לָזוֹ אוֹ אֵינָם צְרִיכִין מְיַלֶּדֶת.

וְאוּלַי שֶׁרָמְזוּ כִּי הַנָּשִׁים שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ בָּהֶם שְׁתֵּי לִמּוּדִיּוֹת בְּהַהַשְׂכָּלָה: הָאַחַת הֱיוֹתָם מֵעִקָּרָם עִבְרִיּוֹת, וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁהֵן עַתָּה מִצְרִיּוֹת, וּבְאֶמְצָעוּת זֶה נִתְחַכְּמוּ שְׁנֵי מִינֵי הַשְׂכָּלָה. וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב ״כִּי לֹא כַנָּשִׁים״ הָרְגִילוֹת בַּנִּמְצָא הֵם אֵלּוּ שֶׁהֵם מִצְרִיּוֹת עִבְרִיּוֹת, וּבָזֶה לֹא תִּהְיֶה הוֹכָחַת הַסְּתִירָה לֹא מֵעִבְרִיּוֹת וְלֹא מִמִּצְרִיּוֹת כִּי אֵלּוּ יֵשׁ בָּהֶם שְׁתֵּי הַדְּרָגוֹת, וְהָבֵן. וְאָמְרוֹ בְּטֶרֶם וְגוֹ׳ נִתְכַּוְּנוּ לְהָשִׁיב אִם יֹאמַר וְלָמָּה לֹא יִהְיוּ הֵם מְיַלְּדוֹת אוֹתָם בְּעַל כָּרְחָן לְצַד שֶׁהֵם הַמְּמֻנּוֹת מֵהַמֶּלֶךְ, וְאָמְרוּ ״בְּטֶרֶם״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, כִּי אָנוּ מִתְחַכְּמִין לָבוֹא אֶצְלָם קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַלֵּדָה כְּפִי חֶשְׁבּוֹנָם לְיַלֵּד אוֹתָם, וְאַף עַל פִּי כֵן אָנוּ מוֹצְאִים אוֹתָם שֶׁכְּבָר יָלְדוּ, כִּי הַיּוֹלְדוֹת הָיוּ מִתְחַכְּמוֹת לְהַרְחִיק לָהֶם זְמַן לֵדָתָם כִּי הִרְגִּישׁוּ בַּדָּבָר, וְכָל זֶה נִכְלָל בְּתֵבַת ״חָיוֹת״. וּמֵעַתָּה כְּפִי הַנָּחָה זוֹ פָּרְחָה לָהּ מֵעַצְמָהּ הַחֲשָׁדָה, הֲגַם שֶׁיָּבִיאוּ בְּיָדָם מַיִם וּמָזוֹן הָיָה לְחָשְׁבָם שֶׁעֲדַיִן לֹא יָלְדוּ וְהֵם בָּאִים לְיַלֵּד אוֹתָם, וְכָל מַה שֶׁיַּעֲשׂוּ מֵהוֹרָאַת חִבָּה לָהֶם אַדְרַבָּה כַּשּׁוּרָה וְכַהֹגֶן עוֹשִׂין כְּדֵי שֶׁיִּתְקָרְבוּ הַלְּבָבוֹת שֶׁל הַיּוֹלְדוֹת וְלֹא יִהְיוּ נֶחְשָׁדִים בְּעֵינֵיהֶם כְּרַצְחָנִיּוֹת וְיִמְצְאוּ מָקוֹם לְקַיֵּם גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ לְהָמִית הַבָּנִים. וְאַחַר שֶׁהָיוּ מְבִיאִין לְחָשְׁבָן שֶׁעֲדַיִן לֹא יָלְדוּ כַּנִּזְכָּר, וְהָיוּ מוֹצְאִים כִּי כְּבָר יָלְדוּ, אֵינוֹ מֵהַמּוּסָר לְהָשִׁיב הַמּוּבָא, וּבָזֶה סָפָה תַּמָּה תְּלוּנַת וַחֲשַׁד פַּרְעֹה הֲגַם שֶׁצָּדְקוּ דִּבְרֵי הוֹלְכֵי רָכִיל שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַמְיַלְּדוֹת סִפְּקוּ מָזוֹן.