רוּת ד׳ · ט״ו

והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שיבתך, כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אשר היא טובה לך משבעה בנים. המלבי״ם מבאר ״למשיב נפש״ שהוא השיב את נפש מחלון שנית אל העולם הזה, ושגם יכלכל את שיבתה. אבן עזרא מבאר את הפועל ״ולכלכל״ ומשווה אותו ללשון ״ויכלכל יוסף״. המשפט ״טובה לך משבעה בנים״ הוא אחת האמירות החזקות במקרא על מעמדה של רות: הנשים אינן משבחות אותה על שילדה, אלא על אהבתה לנעמי, ומעמידות את הנאמנות שלה מעל לקשר הדם עצמו.