רוּת ד׳ · י״ג

ויקח בועז את רות ותהי לו לאישה ויבוא אליה, ויתן ה׳ לה הריון ותלד בן. המלבי״ם מדייק ומסביר שבועז לא נהג כמייבם את אשת אחיו, שאז הביאה עליה היא עצמה מעשה הייבום ואין קידושי כסף ושטר קונים בה, אלא נשא אותה כדרך כל הנישואין. הכתוב מדגיש שההיריון עצמו ניתן מאת ה׳, ואינו מובן מאליו - זכר לעשר השנים שבהן ישבו מחלון וכליון במואב ולא נולדו להם ילדים. הפסוק הקצר הזה סוגר בבת אחת את כל האובדן שנפתח בו הספר.