וַתֵּ֖רֶד הַגֹּ֑רֶן וַתַּ֕עַשׂ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוַּ֖תָּה חֲמוֹתָֽהּ׃

וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן וַתַּעַשׂ. הִיא אָמְרָה לָהּ "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלוֹתַיִךְ עָלַיִךְ", וְאַחַר כָּךְ "וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן. וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן. אֶלָּא אָמְרָה, "אִם אֵרֵד כְּשֶׁאֲנִי מְקֻשֶּׁטֶת, הַפּוֹגֵעַ בִּי וְהָרוֹאֶה אוֹתִי יֹאמַר שֶׁאֲנִי זוֹנָה". לְפִיכָךְ, יָרְדָה בַתְּחִלָּה הַגֹּרֶן וְאַחַר כָּךְ קִשְּׁטָה אֶת עַצְמָהּ כַּאֲשֶׁר צִוַּתָּהּ חֲמוֹתָהּ:

צותה. כמו וכעסתה צרתה.

ותרד, ר"ל אחר שגמרו כולם את מלאכתם והלכו לביתם התגנבה בסתר אל הגורן, ותעש ר"ל ושם בגורן עשתה כל אשר צותה חמותה לסוך וללבוש בגדי שבת: