ויאכל בועז וישת וייטב לבו ויבוא לשכב בקצה הערמה, ותבוא בלט ותגל מרגלותיו ותשכב. רש״י מפרש ״וייטב לבו״ שעסק בתורה, ומבאר ״בלט״ - בנחת. המלבי״ם מתאר את הרצף כפשוטו: באותה עת אכל בועז, בא אל הגורן לשכב, הציע את משכבו בקצה הערמה, ואז באה רות בלט. הביטוי ״בקצה הערמה״ מסביר כיצד יכלה רות להגיע אליו בלי שיבחין בה איש, ואילו המילה ״בלט״ מדגישה שהיא פעלה בזהירות מרבית. שני הפרטים יחד שומרים על כבודה של רות לאורך כל הסצנה.