וַתָּבוֹא֙ אֶל־חֲמוֹתָ֔הּ וַתֹּ֖אמֶר מִי־אַ֣תְּ בִּתִּ֑י וַתַּ֨גֶּד־לָ֔הּ אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂה־לָ֖הּ הָאִֽישׁ׃

מי את בתי. יתכן שלא ראתה אותה עד שפתחה לה הדלת להיכנס כמנהג. וקיצר הכתוב לאמר 'אנכי רות אמתך'. וכמוהו 'קראן לו ויאכל לחם', וכתוב 'ויואל משה'. ויאמר רבי יונה המדקדק, כי 'מי' - 'מה'. והטעם 'מה היה לך'. ואמר לי כי כמוהו 'מי שמך' (שופטים יג,יז), כי אין משפט 'מי' שימצא על הענין, כי עם בן אדם. לפי דעתי כי 'שמך' הוא שם עצם, ועל כן 'מי' על הענין.

עשה לה האיש. השבועה.

ותבא אל חמותה, ר"ל שבדרך הלך עמה רק כשבא אל העיר אז נפרדו הוא בא אל העיר לבדו והיא באה אל חמותה לבדה, ותאמר מי את, מבואר שגם כשבאה לבית חמותה היה בטרם יכיר איש את רעהו ולכן שאלה מי הוא הבא, ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש, ר"ל שנשבע לה שתגאל בכל אופן אם ע"י טוב אם על ידו: