רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים. וְאִם תִּצְמְאִי אַל תִּכָּלְמִי מִלֶּכֶת וְלִשְׁתּוֹת מִכְּלֵי הַמַּיִם אֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים:
רוּת ב׳ · ט׳
עֵינַ֜יִךְ בַּשָּׂדֶ֤ה אֲשֶׁר־יִקְצֹרוּן֙ וְהָלַ֣כְתְּ אַחֲרֵיהֶ֔ן הֲל֥וֹא צִוִּ֛יתִי אֶת־הַנְּעָרִ֖ים לְבִלְתִּ֣י נׇגְעֵ֑ךְ וְצָמִ֗ת וְהָלַכְתְּ֙ אֶל־הַכֵּלִ֔ים וְשָׁתִ֕ית מֵאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאֲב֖וּן הַנְּעָרִֽים׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
בועז ממשיך ומסדיר לה הגנה מעשית: עינייך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהן, וכשתצמאי לכי אל הכלים ושתי. רש״י מבאר את הדברים - אם תצמאי אל תיכלמי מללכת ולשתות מכלי המים שישאבו הנערים. המלבי״ם מסביר שבועז מכוון אותה ללכת דווקא אחרי הנערות, ומרגיע אותה שאין לחשוש שיחרה לנערים על שהיא מתרחקת מהם, שכן הוא כבר ציווה עליהם שלא ייגעו בה. אבן עזרא מעיר על צורת המילה ״וצמית״. שלוש ההוראות יחד - היכן ללקט, אחרי מי ללכת ומהיכן לשתות - מסירות ממנה כל צורך לפנות לזרים.
מבוסס על רש״י, מלבי״ם, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12וצמית. בא בבעלי הה"א בסוף.
Ibn Ezra on Ruth -- Daat
מלבי״ם
רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19עיניך, לכן תשים עיניך בשדה אשר יקצורון הנערות, והלכת אחריהן של הנערות ולא תירא שזאת יחר להנערים מה שאת מתרחקת כי הלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך, ולא זאת לבד כי וצמית והלכת אל הכלים ר"ל כי מצאנו שדוד אמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער, מבואר שבבור ההוא היו מים טובים מאד ובאשר השער הוא מושב הסנהדרין לא הניחו שם נערות לשאוב מים, והיו הנערים שואבים שם מים לשתיה ויען היה טורח גדול ללכת עד שם לא היו נותנים להעניים מן המים ההם רק מים אחרים ששאבו ממקום קרוב, ואמר לה שהיא תשאב מן המים ששאבו הנערים כי צוה להם שלא ימחו בידה:
Malbim on Ruth--Wikisource