רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11וַתֹּאמֶר. בְּלִבָּהּ:
אֲלַקְּטָה נָּא. לֶקֶט הַשִּׁבֳּלִים:
וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים. שִׁכְחָה שֶׁל עֳמָרִים:
רוּת ב׳ · ז׳
וַתֹּ֗אמֶר אֲלַקֳּטָה־נָּא֙ וְאָסַפְתִּ֣י בָעֳמָרִ֔ים אַחֲרֵ֖י הַקּוֹצְרִ֑ים וַתָּב֣וֹא וַֽתַּעֲמ֗וֹד מֵאָ֤ז הַבֹּ֙קֶר֙ וְעַד־עַ֔תָּה זֶ֛ה שִׁבְתָּ֥הּ הַבַּ֖יִת מְעָֽט׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
הנער מוסר את בקשתה: אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים, ומתאר שעמדה מאז הבוקר. רש״י מבאר ש״אלקטה נא״ הוא לקט השיבולים ו״ואספתי בעמרים״ הוא שכחה של עמרים, כלומר היא ביקשה רשות במפורש על שתי מתנות עניים. המלבי״ם מדייק שרות אמרה לו מה שלא נשאלה עליו, ושלא לקחה לא פאה ולא שכחה אלא לקט בלבד. אבן עזרא מפרש את ״ותבוא ותעמוד״ שהתעסקה תמיד בצרכה ולא בדבר אחר, כדי שלא יחשדוה בעבור יופייה, ומבאר ״שבתה הבית מעט״ כזמן מועט.
מבוסס על רש״י, מלבי״ם, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12ותבא ותעמד. שתתעסק תמיד בצרכה ולא בדבר אחר שלא יחשדנה בעבור יפיה.
זה שבתה הבית מעט. זמן מועט.
שבתה. שישבה.
וטעם בית. כמו סוכה.
Ibn Ezra on Ruth -- Daat
מלבי״ם
רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19ותאמר, זה אמר לו מה שלא שאל, שלא לקחה לא חלק בפאה ובשכחה רק לקט לבד וז"ש שאמרה אלקטה בשבלים אחרי הקוצרים ואספתי בעמרים, ר"ל שהעניים אחר שלקחו חלקם בפאה הלכו להם לשדות אחרים כי יש שדות רבות כמספר העניים, וכשרואים שיש בשדה זו מלקט א' הולך כ"א לשדה אחרת ששם לוקט לבדו, והיא נשארה פה ללקט אחרי הקוצרים (לא אחרי המלקטים שלא נמצא זולתה), ואמרה ואספתי בעמרים, ר"ל שכל מה שאספה בכדי עומר עשתה ממנו עומר, ולא תאמר שגנבה עומר מן העמרים של השדה כי אספה אחרי הקוצרים וסמוך להם, וראו שלא לקחה דבר שלא כשורה, ולא תתפלא שיש לה עמרים רבים כי ותבוא ותעמוד ומפרש ותבוא מאז הבקר ותעמוד עד עתה שעד עתה לא נחה רגע רק עתה בבא בועז ישבה לנוח מעט בבית שהי' שם בשדה שיאכלו הפועלים וינוחו שם, אמר זה שבתה הבית מעט, זה רגע שישבה לנוח בבית שהיה שם וישבה רק מעט ועד עתה לא הרגיעה רגע וע"כ אספה אלומות:
Malbim on Ruth--Wikisource