וַתֹּ֗אמֶר אֲלַקֳּטָה־נָּא֙ וְאָסַפְתִּ֣י בָעֳמָרִ֔ים אַחֲרֵ֖י הַקּוֹצְרִ֑ים וַתָּב֣וֹא וַֽתַּעֲמ֗וֹד מֵאָ֤ז הַבֹּ֙קֶר֙ וְעַד־עַ֔תָּה זֶ֛ה שִׁבְתָּ֥הּ הַבַּ֖יִת מְעָֽט׃

וַתֹּאמֶר. בְּלִבָּהּ:

אֲלַקְּטָה נָּא. לֶקֶט הַשִּׁבֳּלִים:

וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים. שִׁכְחָה שֶׁל עֳמָרִים:

ותבא ותעמד. שתתעסק תמיד בצרכה ולא בדבר אחר שלא יחשדנה בעבור יפיה.

זה שבתה הבית מעט. זמן מועט.

שבתה. שישבה.

וטעם בית. כמו סוכה.

ותאמר, זה אמר לו מה שלא שאל, שלא לקחה לא חלק בפאה ובשכחה רק לקט לבד וז"ש שאמרה אלקטה בשבלים אחרי הקוצרים ואספתי בעמרים, ר"ל שהעניים אחר שלקחו חלקם בפאה הלכו להם לשדות אחרים כי יש שדות רבות כמספר העניים, וכשרואים שיש בשדה זו מלקט א' הולך כ"א לשדה אחרת ששם לוקט לבדו, והיא נשארה פה ללקט אחרי הקוצרים (לא אחרי המלקטים שלא נמצא זולתה), ואמרה ואספתי בעמרים, ר"ל שכל מה שאספה בכדי עומר עשתה ממנו עומר, ולא תאמר שגנבה עומר מן העמרים של השדה כי אספה אחרי הקוצרים וסמוך להם, וראו שלא לקחה דבר שלא כשורה, ולא תתפלא שיש לה עמרים רבים כי ותבוא ותעמוד ומפרש ותבוא מאז הבקר ותעמוד עד עתה שעד עתה לא נחה רגע רק עתה בבא בועז ישבה לנוח מעט בבית שהי' שם בשדה שיאכלו הפועלים וינוחו שם, אמר זה שבתה הבית מעט, זה רגע שישבה לנוח בבית שהיה שם וישבה רק מעט ועד עתה לא הרגיעה רגע וע"כ אספה אלומות: